|
|
עמוד:308
308 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה לאדם ובין האדם כמין מן החי, לטבע, לתופעות הרוחשות בהתאם לאמנות הבין-לאומיות וכבוד האדם וחירותו המעוגנות כחוקים ואמנות שנחתמו על ידי רוב המדינות באו"ם . המשנה הסדורה טוענת אל מול שפינוזה לתקופתו שגם "טבעו", הגֵנים של היחיד פתוחים ומשתנים . מאפשרים התאמה לסביבה הרוחשת ומשתנה . המשנה הסדורה במתודת הלימוד שלה מאפשרת ליחיד האדם לדעת את איכויותיו הפועלות, אל מול עצמו וקהילתו, כסובייקט החי את מסעו האחד, יחיד, בזמן . b . שפינוזה , ב הגדרת הרגשות, חלק ג', אתיקה , הגדרה ב', עמ' 257 , אומר : " שמחה היא מעבַר של אדם משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר . עצב היא מעבר של אדם משלמות גדולה יותר לשלמות קטנה יותר" ( ההדגשה במקור ) . תקווה היא שמחה ( לא יציבה ) , על פי שפינוזה , המסוגלת להעביר את האנוש משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר . המשנה הסדורה רואה אחרת מ שפינוזה ואינה רואה שלמות כלל אלא הרמוניה, כמבואר לעיל . המשנה רואה את השמחה לא כנגדית לעצב כפי ש שפינוזה רואה אלא הם שזורים יחדיו, הם אינם קשורים כלל, והשמחה היא במנעד משל עצמה וכך גם העצב . המשנה הסדורה רואה לתקופתנו הממשית הפיזיולוגית, שהכול משתנה כל משך הזמן הנמשך, כאמור בביאורים לעיל, הכול במנעדים, גם רגשות וחושים הם אונטולוגיים ואיכותם שונה . הלוויתן שומע בחוש שמיעתו למרחק של מאות קילומטרים והנמלה סוחבת פי כמה ממשקל גופנפשה . נכון, יש ואנרגיית החיות עולה ויש והיא יורדת בהתאם למצבנו במרחב . " ידעת עצמך " במובן המשתנה, תוך אחיזה בייחודך בנצח ההווה ורואה באיכויות רגשות-תקווה פעילים ופועלים בחיות האנוש, בתשוקתו הנמשכת ללא פסק לחיים, ולוא רק לפתוח בפועל אפשרויות אחרות חדשות, המחזקות ומשמרות את קיומו, התרחשותנו . המשנה הסדורה רואה אי-יציבות בשמחה הנובעת מתקוות שווא . תקוות שווא הינה גרועה ומטושטשת באיכותה, תקווה להשתנות המציאות בהתאם לתפיסת המציאות הקיימת ביחיד ולרוב זוהי תפיסה מציאות חרדתית ונפחדת מאדם ואלוהיו, ופעילויותיהם הן אמיתיות וממשיות . שמחה הנובעת מאיכות תקוות אמת המושתתת על ראייה בהירה וממשית התופסת את המציאות הממשית, משביחה את איכות השמחה באנוש ובכך מחזקת את אנרגיית חיותו בדרכו
|
|