|
|
עמוד:70
70 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה b . אפשר לראות את אנרגיית הבריאה כתוכנית-אב דינמית אפשרית , ואת היצירה כאופן הטמעה בפועל . מעשי ה"בריאה" וה"יצירה" נמשכים וקיימים ללא הפסק בהווה הנמשך, ההווה הממשי המתממש בטבע הטובע . המשנה הסדורה רואה ב"בריאה", "יצירה" ו"עשייה" התרחשות אחת הווייתית נמשכת, כפי שהיא רואה את המציאות הממשית הרוחשת כהוויה מתממשת על-זמנית ( להרחבה ראו מורהאנכי ) . בבורא — שפינוזה , ב מאמרמדיני ( תרגום : ח' וירשובסקי, מאגנס, תשמ"ב, 2 ירושלים, פרק שני, עמ' 26 ) , אומר : "כדי שתתמיד במציאותה נחוצה לה אותה היכולת אשר הייתה נחוצה לשם בריאתה" . המשנה מאמצת את הראייה ש אנרגיית הבריאה הווָה במרחב הטבע מסיבת עצמה . להרחבה ראו תורתהמחוללים הגנריתלמערכותחיות , אשר שם מוגדר המרחב על תופעותיו כמרחב אימננטי למשמעויות פועלות, המהווה מרחב של יחסים הפועלים באמצעות תנועות חיים . במהותם האדם היחיד, האנוש וקהילתו, הם התרחשות נמשכת ומשתנה המהווה בכל עת את מהותם, סך כל פעילויותיהם ההוֹווֹת . כך שבכל רגע, היחיד והקהילה הפועלים וחיים באופן סובייקטיבי, פועלים ועושים פעולות ייחודיות, ובכך מתפקדים במעין בריאת מארג פעילויות נמשכות ומשתנות, כמבואר בהמשך . הללוּיה — "הללו" בלשון רבים . זאת בהיות שהמציאות הממשית נבראת 21 בהווה הנמשך, הנמצא ביחוד, איחוד וריבוי של פרטים שונים, בהתחוללותם של אין-סוף תופעות סופיות הנמצאות בשינוי מתמיד . כול התופעות מהללות ומתרחשות בטבע הטובע . אומר שפינוזה : "תאריו [ של האל ] הידועים לנו הם שניים בלבד, והם מחשבה והתפשטות . . . אלה שדרכם אנו מכירים אותו בעצמו, ולא כפועל מחוץ לעצמו" ( שפינוזה , מאמרקצרעלאלוהים,האדםואושרו , חלק ראשון, פרק שני, סעיף ( 28 ) , עמ' 125 ) . המשנה רואה ומוסיפה ל"התפשטות" גם את מושג הבריאה, שלא רק מתאר את התפשטותה של התופעה אלא את הבריאה-יצירה-עשייה של התופעה "בּפוֹעַל ממש בּבּוֹרֵא עולם הללוּ יה " . כל אדם קיים בפני עצמו כייחוד ואיחוד בריבוי של פרטים, דברים ופעילויות, ועדיין האופן שבו הוא מכיר את עצמו והאופן שאחרים תופסים אותו, הוא כפרט יחידני המנותק מאותו הריבוי . כך שהקריאה "הללו יה" היא בכל תא
|
|