|
|
עמוד:60
60 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה הסדורה מכילה שיטת לימוד המאפשרת ליחיד לשפר את מנעדי איכויות אושרו, דרך ראייה והכרה של המציאות הממשית בסביבת חייו . ראיית מציאות ממשית עוזרת ליחיד להפחית את הסתמכותו על דימויים חושניים תחבולניים, מגמתיים ושקריים . המשנה הסדורה רואה ומכירה בנפשגוף ( לחלופין : גופנפש, רוחגוף ) , תואר של ייחודיותו האמיתית של האדם וביטוי לנשמתו, כאמור לעיל בהקדמה למשנה הסדורה : "המשתף נשמת האדם בגוף וברוח לראות להשתתף במעשה הבריאה כל רגע ורגע . . . בפועל ממש בבורא עולם" . נשמת האדם זהה לסך כל פעילויותיו ההוֹווֹת למן לידתו ועד זמן הווה, כאמור ומבואר בחיבורנו תורתהמחוללים . כל זאת אפשרי מתוך תקווה ושאיפה להרחבת מנעדי איכויות אושרו, שגם תקווה, שאיפה ויכולות סובייקטיביות הן חלק משתתף בפועל ב"בורא עולם", בטבע האלוהי האפשרי, בהתרחשות ההוויה . היוצר — בלשון הווֶה, הוויה מתמדת . כפי שדיוֹטִימָה הסבירה ל סוקרטס ( כתבי 12 אפלטון , כרך שני, המשתה , עמ' 132 ) : "שכן מַעֲבָר ליֵשׁמאַיִן נגרם כל פעם על ידי יצירה" . המעבר הוא אל ה"יש" האונטולוגי הממשי . היצירה ניצתת, נובעת מ"אין", מ"לא-יש" אל עבר ה"יש" על פי דיוֹטִימָה, ואילו על פי ראיית המשנה קיים גם מעבר, מה"יש" אל ה"אין" באותה עת ( ראו הרחבה ב תורת המחוללים להגדרת המרחב כמשמעויות פועלות ) . המשנה רואה את אידיאת הבריאה המשתנה והייחודית מתרחשת ומתממשת בפועל כאופן של "יצירה" מלשון "יֵצֶר" במשמעו היצרית האינסטינקטיבית, דחף אהבת חיים ללא תנאי, בפרט ל"כל חי", המתקיימת בטבע הטובע . וכן "יוצר" בלשון הווה, הוויית יצירה מתמדת, התרחשות משתנה בפועל המכילה את אנרגיית בריאתה . ביצירה יש תנועה בפועל, פעולה כלשהי, המהווה אופן של היש האונטולוגי ; תנועה זו מעבירה את תואר הבריאה, פעמִים דרך ראייה-הכרה ניסיונית של המציאות ופעמִים פורצת ונובעת ישירות מה תודעה כללית אֱלֵי יצירה בפועל ממש . דהיינו, ה"תודעה כללית" היא סוג של "יש" לעצמו, מה שהינו ( יסוד ד' ) . a . גופנפש — להבדיל מתפיסתו וראייתו לתקופתו, אומר האתונאי אפלטון : 13 "שבכל מה ששייך לאדם אין לו — אחרי אלוהיו — קנין אלוהי יותר מנשמתו, בהיותה כולה שלו" ( כתביאפלטון , כרך רביעי, עמ' 154 ) , המשנה הסדורה רואה
|
|