|
|
עמוד:293
293 א יד א ה אפ י ס ט מ ו ל וגי ת-ק וס מו ל וגי ת כבעל חי חברתי קהילתי, וכדאי לו לאנוש להכיר ולראות בקיומה של מניפת אפשרויות ממשיות במציאות האפשרית הממשית הקיימת בכל עת . גם כאשר המצב נראה כסופי ובלתי ניתן לשינוי או להבנה אחרת, עדיין קיימת אפשרות להתרחשות חדשה . זוהי הכרה בידיעה של קיום אפשרויות אחרות ממשיות ולא מתוך ספק בתוצאת המעשה או המציאות העכשווית . המשנה הסדורה רואה ומגדירה את הספק כחוסר בטחה בראייה-הכרה של המציאות הממשית או במעשה / פעולה של היחיד או הקהילה . הראייה-הכרה האנושית היא חלק ממשי של ה"תודעה כללית" בהוויה הטבע הטובע . אין האנוש יכול להכיל ולתפוס את כל הבריאה, היצירה והעשייה האפשרית, כפי שאמר החכם באדם ( קהלת ג, יא ) : "אֶת-הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ ; גַּם אֶת-הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם, מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא-יִמְצָא הָאָדָם, אֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר-עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד-סוֹף" . המשנה הסדורה רואה מרחב באפשרויות הראייה וההכרה, לפיכך מתודת המשנה הסדורה מכוונת להרחיב את פעילויותיה של הנפשגוף הרוחשת עם ראייה-הכרה מזוקקת ובהירה התופסת את המציאות הממשית האישית וסביבתית, ובכך מאפשרת ליחיד והקהילה להשביח את מנעדי איכויות אושרם . a . בֵּאִי — במובן של סוג של גריעה לכאורה, איננו, לא קיים, לא שלם, חלק 133 חסר וכו' . באיגרת שלושים וחמש ליוהאנס הוּדדֶה, איגרות ( מוסד ביאליק, תרגום : אפרים שמואלי ) , עמ' 170 , סעיף ( ה ) , אומר שפינוזה : "כל שכולל בתוכו מציאות הכרחית אי-אפשר שתהיה לו אי-שלימות כלשהי, אלא הוא חייב להביע שלימות בלבד" . המשנה הסדורה לא רואה שלמות בתופעות הטבע, אלא הן הרמוניות הולמות בהתחוללותן בלבד . שלמות היא מושג יחסי ולא מוחלט כמו שתופס שפינוזה . שלם יש בו הכול, ואין דבר שיש בו הכול ( למשל : אין הוא אין-סופי ) , לכן, המשנה הסדורה רואה ומקבלת את עֶקרון אי השלמות . כאמור, המשנה הסדורה רואה ומכירה את המציאות הממשית והאמיתית, ללא האמונות התאולוגיות המנחות את שפינוזה, ומאחר שהמציאות הממשית מורכבת מ"ישים" אונטולוגיים, היא אפשרית ולא הכרחית כפי שטוען שפינוזה, אזי גם ה"יש" האונטולוגי מכיל בתוכו את עֶקרון אי השלמות, כאמור וכמוסבר לעיל . חופש הבחירה המוגבל קשור עם עיקרון זה של היות ה"יש" האונטולוגי מוגבל וסופי ( להרחבה ראו מורהאנכי ) , ובכך מאפשר ליחיד המוגבל, החייב
|
|