|
|
עמוד:166
166 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה שהוא סיבת האידיאה של גוף האדם" . כאמור, להבדיל משפינוזה ו- 368 שנה אחרי כתיבת האתיקה, המשנה הסדורה רואה את האלוהים רק כאפשרי בלבד בטבע הטובע, במציאות אפשרית ולא הכרחית . ברם, המשנה הסדורה מסכימה עם שפינוזה בראשית דבריו, אך רואה עד האופק האונטולוגי-טרנסצנדנטי של הראייה וההכרה שהיסודות שבמפתח המשנה פותחים בראיית הלומד . a . לרוח — ביסוד ג', ממשיגה ומדגישה ה משנהסדורה : אֶרֶץתִּקְוָה את הקשר 8 בין המציאות הממשית האפשרית, לבין מהות הבריאה על תופעותיה ואופניה בפועל, על אין-סוף תופעות סופיות שבה, על הקשר היחידני והמיוחד ובין ה"יש" האונטולוגי הקונקרטי לסוגיו, הנראה, המורגש ( חושים ורגשות ) , החי וכו' . אלו הם "חיים", כאשר "חיים הם פעילות מסוג אחד בין יש לאין ובין חומר לרוח ( אנרגיה ) ", כאמור ביסוד ג' . המשנה הסדורה מסבירה ומלמדת את נושא אפשרות פעילותם על משמעותם-מהותם כ"יש" ו"לא-יש" ( אין ) ובין חומר ל"לא חומר" ( רוח ) . גם החומר וגם הרוח הם אנרגיה לסוגיה ומיניה, והכוונה ביסוד ג' ש"חיים" הם פעילות של אנרגיית חומר שהיא רוח ורוח שהיא אנרגיית חומר, חד המה . b . שפינוזה טוען במשפט 23 , בפרק ה' של ה אתיקה , עמ' 385 : "נפש האדם אינה יכולה להיהרס לחלוטין עם הגוף, אלא נשאר ממנה דבר מה שהוא נצחי" . לראייתו של שפינוזה הנפש היא "רוח" נצחית והיא שונה מהחומר, מהגוף . הגוף הוא תבנית אונטולוגית לרוח הנצחית, לנפש היחידנית הקונקרטית שהיא לתפיסתו נצחית, המהווה נגזרת של הנשמה הכללית האלוהית . לתפיסת המשנה הסדורה, הנפשגוף, החומר הוא רוח והרוח היא חומר, כאמור, הכול הוא אנרגיית- חיות, אנרגיית חיים הנמצאים פועלים כאפיוני התנועה, בהתרחשות ההווה . נוסף על כך, לראיית המשנה הסדורה, הנצחיות היא בנפשגוף האדם הקונקרטי, הסובייקט, אין זהה לו לפניו ואחריו, ובכך נצחיותו בייחודיותו . "יהודה" קונקרטי- סובייקטיבי . מהותו של היחיד "יהודה" הקונקרטי היא נצחית בפעילויותיה, המתייחסות ומחברות יחדיו את ה"תודעה כללית" ההווה, כאמור ביסוד ד' בהמשך . ביסוד א' יש משמעות לכול , במרחב ההכרה של ה"יש" האונטולוגי, יש גם "דבר מה", כלשונו של שפינוזה לעיל, אך לתפיסת המשנה הסדורה, גם "דבר מה" הוא אנרגיה מסוג כלשהו, במרחב האונטולוגי שבו קיימת משמעות
|
|