|
עמוד:165
165 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם חומר — המשנה הסדורה רואה ומכירה בחומר כרוח וברוח כחומר, חד המה . 79 החומר הינו אנרגיה, פעילות תנועתית אונטולוגית . הגופנפש הוא בעל איכויות תנועה המאפיינות פעילויות חיים . כל פעולה היא אגד של כ- 20 אפיוני חיים, כמבואר ב תורתהמחוללים , ואיכויות תנועות חיים אצל מין מן החי הן בעלות איכות יחסית איכותית בשילובן ההדדי, לעומת איכויות תנועות חיים באבן או סלע או גרגיר חול . ביסוד ג' "חיים" הם אפשרות חיבור בין חומר ורוח עם מנעד רחב של איכויות תנועה פעילות, של תנועתיות מסוג חיים . אפלטון האתונאי אומר ל קליניאס ב כתביאפלטון , כרך רביעי, החוקים י', עמ' 333 : "טיבה וכוחה של הנשמה, לא משאר בחינות ולא כל שכן מבחינת התהוותה, שהרי היא מן הראשונים, וקדמה לכל הגופים, והיא-היא הסיבה העיקרית לחילופיהם ושינויי דמותם של הללו", ומוסיף ( שם, עמ' 338 ) ואומר : "והדבר שנקרא 'נשמה', הגדרתו מה היא ? . . . התנועה שמסוגלת להניע את עצמה ? . . . ראשית התהוותם והנעתם של כל הדברים שישנם והיו ויהיו" . לראיית המשנה הסדורה, הנשמה של היחיד או נשמת הקהילה היא מהותה של הנפשגוף, סך כל פעילויותיה ההוֹווֹת בהווה הנמשך והמשתנה , ופעילויותיה הן אונטולוגיות בממשותן המציאותית . פעילויותיה הן "יש", כחומר-אנרגיה בעל איכויות אפיוני פעולה קונקרטיים- סובייקטיביים . לפיכך, הנשמה, מהותה של הנפשגוף, פעמים אפשרי שתניע את מחשבותיה להתפשטות והשפעה אדירה באופן ישיר ועקיף על ה"תודעה כללית" במציאות אנושית, שבה משתתפים כל בני-האדם ( דומה למה שפיתח קרל גוסטב יונג במושג ה"לא מודע הקולקטיבי" ) . ב מאמרקצרעלאלוהים,האדם ואושרו , חלק שני, הקדמה, סעיף ( 2 א - vi ) , עמ' 142 , אומר שפינוזה : "ידיעה, אידיאה וכו' זו של כל דבר פרטי הבא לידי מציאות ממש, היא-היא, אומרים אנו, הנפש של כל אחד מן הדברים הפרטיים" . גם המשנה הסדורה רואה את קיומה של האידאה המשתנה והאמיתית הווה בחומרוח חיים, בנשמה היחידנית ההווה ופועלת באופן של נפשגוף, הקיימת במציאות כסובייקט אנושי שהוא בחזקת "יש" . שפינוזה , ב אתיקה , חלק ב', משפט 13 , עיון, עמ' 141 , מחזק את בסיסי הראייה הנפרסים ביסודות ג' ו-ד' של מפתח המשנה ואומר : "כי מה שהראינו עד כה הם דברים משותפים ( כללים ) לגמרי, שאינם מתייחסים לבני האדם יותר מאשר לשאר הישים היחידים, שכולם בעלי נפש, אם גם בדרגות שונות, שהרי מכל דבר יש באלוהים בהכרח אידיאה, שאלוהים הוא סיבתה באותו אופן
|
|