|
|
עמוד:265
265 א י ד אה א ונטו ל וג י ת-ט ר נ סצנד נ ט י ת ופועל בהתאם לכל שלושת פרקי המשנה, הוא נע בשלווה עם "מטרות-על דרך מימוש" . דהיינו, ראייה והכרת עצמו בתהליך משך חייו, תוך ניסיון חיים הרוחש בין "משמעות-רוח", ל"ראייה-הכרה" ול"פעולה-חומר" וחזרה ביניהם . כל זאת, תוך כדי דרך חייו הוא מזקק יותר ויותר את " מטרות-על " שלו, כסובייקט אחד, יחיד, בקהילתו . המבחן של אפקטיביות המתודה טמון במבחן התוצאה . והיה אם הרגעים של מנעדי איכות הטוב, נרכש מראייה-הכרה של דרך פעולה ממשית שהינה אכן טובה יותר, אשר גם עומדת במבחן המוסריות, האתיקה הבין-לאומית וזכויות אדם, הרי שהכיוון שבחר היחיד הוא אמיתי ונכון עבורו, וכדאי לו להמשיך בבחירת " מטרות-על " נוספות או איכותיות יותר ולשאוף לממשן בפועל . וכפי שאומר שפינוזה , ב מאמרעלתיקוןהשכל , סעיף ( 40 ) , עמ' 45 : "ככל שהשכל יודע יותר, כן יבין יותר את כוחותיו שלו ואת סדר הטבע ; וככל שייטיב להבין את כוחותיו כן יקל עליו לכוון את עצמו ולקבוע לעצמו כללים ; וככל שייטיב להבין את סדר הטבע, כן יקל עליו להימנע מכל דבר שאין בו תועלת . וזה מהווה את המתודה כולה" . משמעות — היא תמיד פועלת מבחינת המשנה הסדורה . משמעות שאיננה 119 אוחזת לפחות פעולה אחת בין "ישים" אונטולוגיים איננה משמעות, או איננה יחס כלל בין ה"ישים" השונים במרחב . כוונת המשנה הסדורה ב"מטרות-על", שיש משמעות פועלת מבחינת משך הרגעים של מנעדי איכויות האושר של היחיד, של הפרט הסובייקטיבי . ברור ש"מטרות-על" מכילות ממד של משמעויות פועלות אישית הנותנות תוקף למהות היחיד האישי ובכך יוצרות הרמוניה פועלת בנפשגוף . נקודת החיבור האיכותית יותר נמצאת כאשר קיימת הרמוניה והדדיות במנעד בין "משמעות" ל"רוח", אשר בה הראייה-הכרה בהירה בתפיסתה את התופעות הרוחשות במציאות הממשית ; אזי "משמעות" ו"רוח חיים" מתערבבות וזהות עם הסובייקט ומייצרות אנרגיה של שמחה, מתרחשת ומשתנה בהוויה של ה"תודעה כללית", כאמור ביסוד ד' . זוהי קבלה והכרה של היחיד את מה שנובע ומתרחש בספרת הנפשגוף שלו, ייחודו מהותו וסביבתו . מתוך משליחצרהנזירעםכיפהזהובה , שיר נב : "מְחוֹלֵל פְּעֻלָּה לִתְנוּעָה / שִׁנּוּי לְרִגְשָׁה / הֲוָיָה לְמַהוּת / מֻשָּׂג חַיֵּי / מַשְׁמָעוּת" .
|
|