|
|
עמוד:14
� 14 הורות - ללא רגשות אשם התחשבות בילד, כפי שחלק מציבור ההורים ואף חלק מאנשי המקצוע נוהגים לחשוב . סמכות הורית, כפי שאני מגדיר אותה, מורכבת מהיכולת להגדיר לילד בתזמון הנכון את הציפיות ממנו ) מה מותר ומה אסור ( , להכין אותו לקראת מצבים מאתגרים עבורו, לחזק, לתמוך ולשבח אותו כשצריך, לקבוע כללים ברורים ) גבולות ( ולאכוף אותם בנחישות ובעקביות, תוך שמירה על איפוק ושליטה עצמית, ללא מלל מיותר וללא אובדן עשתונות . הורות בצל רגשות אשם מעבר לשינויים החברתיים והתרבותיים שחלו, להורים כיום קשה באופן יוצא דופן להפעיל את סמכותם ההורית . הסיבה טמונה בכך שההורים הישראלים מנסים לחנך את ילדיהם תוך שהם חשים כלפיהם רגשות אשם , לא בהכרח מוצדקים . רגשות האשם נובעים בעיקר מהעובדה כי כיום ההורים בישראל כמעט אינם נמצאים בבית והקשר הישיר שלהם עם ילדיהם בזמן שהות הילדים בבית מצומצם ביותר . ממחקרים שנערכו בארצות המערב עולה כי בעוד שבשנות השלושים של המאה ה - 20 הורים הקדישו בממוצע למעלה משעתיים ביום לפעילות ישירה עם ילדיהם בני 6 - ,14 הרי שמשך האינטראקציה עם הילדים בגילאים אלה התקצר משמעותית והגיע בשנות האלפיים לפחות מחצי שעה ביום במהלך ימות השבוע . ההורים חשים שהילדים סובלים ונפגעים מהיעדרותם הממושכת מן הבית, ולכן מתעוררות בהם תחושות אשם כבדות, המתורגמות לניסיון בלתי פוסק לפצות את הילדים . המשמעות המעשית היא ניסיון מתמיד לשאת חן בעיני הילד, נתינה חומרית בלתי פוסקת ובלתי מותנית בדבר, נכונות לשרת את הילדים ולפייסם בכל דרך אפשרית, ויתור על הצבת גבולות ועל אכיפתם באופן עקבי ואי שמירה ואכיפה של אורחות חיים וסדר יום מחייב . במילים אחרות - הורות ללא סמכות הורית . לכך יש להוסיף את הנתון הסטטיסטי המצער, כי יותר משליש מההורים בישראל נמצאים בתהליכי גירושים ופרידה, או נפרדו זה מכבר . גם בקרב הזוגות שחיים יחד, הורים רבים מוצאים עצמם בחילוקי דעות עקביים ביניהם באשר לאופן הגידול של ילדיהם המשותפים . שיעורי הגירושים וחילוקי הדעות הללו אינם צריכים להפתיע את ההורים כלל ועיקר . הנטייה הטבעית של רובנו הינה להינשא דווקא לאדם השונה מאיתנו בהרבה תחומים ) כן, הפכים באמת נמשכים ( . הורות, נכונה ומלאת משמעות ככל שתהיה, בנויה מאוסף מתחדש ובלתי נגמר של רגעים ופרטים קטנים המאופיינים בהתלבטויות, בתהיות, בשאלות
|
|