|
|
עמוד:13
מבוא למהדורה העברית | 13 הזמן קשה לנו לתפוס באיזה קצב מסחרר כל זה קרה . טקסטים על מיבנים לשוניים, על תפיסה חזותית, או על רכישת מושגים, שנכתבו לפני שנות ה- 1960 , נקראים היום כמו איגרות מעולם אחר, מרוחק ואַרְכָאי . אומנם גם היום, התיאוריה הבלשנית שחומסקי וממשיכיו פיתחו ( "דקדוק גֶנֶרָטיבי" – מונח שנגזר מן האופי ה"יצרני" והצירופי של כללי הדקדוק ) עומדת בליבם של פולמוסים עזים . גם היום נשמעת הביקורת שהגישה הזאת איננה נחוצה ( כי אפשר ללמוד הכל בדרך של "הכללה" מן הניסיון ) , או שהיא מוטעית לחלוטין כיוון שאינה לוקחת בחשבון הבדלים תרבותיים בין קהילות לשוניות . לא כאן המקום להיכנס לפולמוסים האלה, אך די אם נאמר שהטענות הללו, למעשה, אינן יורדות לעומקו של הידע הלשוני – שאינו נרכש וגם אינו תְלוּי-תרבות – ואכן לא הצליחו לחתור תחת התקבלותה של הבלשנות הגֶנֶרָטיבית . מכאן אפשר ללמוד שעדיין לא נס ליחם של חומסקי ורעיונותיו . חומסקי נוהג לטעון כי "המהפכה הקוֹגניטיבית" הראשונה התרחשה בכלל במאה ה- 18 . בכך הוא מכַוון לעבודתם החלוצית של הוגים כמו דֶקארט, לוֹק ויוּם על הנפש ועל השׂכל האנושי : מקורות הידיעה והניסיון, היחס בין מושגים לנתוני החושים, וגבולות הידיעה האנושית . והנה, אם בתחילת דרכו זוהה חומסקי באופן ברור עם המורשת של דקארט ( אחד מספריו המוקדמים נקרא "בלשנות קַרְטֶזיאנית", Cartesian Linguistics ) , בחיבוריו מן העשור האחרון, ובאופן מובהק בספר שלפנינו, הוא משלים תנועה אל הקוטב הנגדי, המזוהה עם ג'ון לוֹק ודייוויד יוּם . בספר הזה, למשל, מוזכר יוּם 24 פעמים, ודקארט מוזכר 23 פעמים . האם חומסקי הפך אֶמפּיריציסט בערוב ימיו ? לא בדיוק . מן "הרעיונות הטבועים-מלידה" ( innate ideas ) של הרציונליזם חומסקי עדיין שואב השראה כשהוא מדבר על המרכיב
|
|