|
|
עמוד:13
הקדמה 13 דני על מיטב מעלותי יום אחד, בראשית שנת 2001 , ביקרתי את דני כהנמן בביתו שבברקלי . ישבנו בחדר האורחים שלו ופטפטנו כדרכנו . פתאום נזכר דני שקבע לדבר בטלפון עם רוג'ר לואנסטין ( lowenstein ) , 2 רוג'ר, שכתב עיתונאי שערך תחקיר עבור מאמר שכתב עלי למוסף של ה- new York Times . 3 רצה כמובן בין השאר את הספר הידוע "כאשר הגאונות כשלה" ( When genuis failed ) , לשוחח עם ידידי הוותיק דני . הרי לכם התלבטות . האם עלי לצאת מהחדר או להישאר ולצותת ? "תישאר", אמר דני . "זה יכול להיות משעשע" . הריאיון החל . להאזין לידיד שמספר עליך מעשיות ישנות זו לא פעילות מסעירה במיוחד, ולשמוע מישהו מהלל אותך זה תמיד מביך . לקחתי משהו לקרוא בינתיים, ותשומת ליבי נדדה — עד ששמעתי את דני אומר, "אה, הדבר הכי טוב בתיילר, מה שבאמת מייחד אותו, זה שהוא עצלן" . מה ? באמת ? לעולם לא אכחיש שאני עצלן, אבל האם דני באמת סבור שעצלותי היא המידה הטובה ביותר שלי ? התחלתי לנופף בידַי ולהניד את ראשי בפראות, אבל דני בשלו, מפליג בשבחי עצלותי . עד היום דני מתעקש שזו היתה מחמאה גדולה . לטענתו, עצלותי היא ערובה לכך שאתמסר רק לשאלות מרתקות כל כך, עד שאתגבר על נטייתי הטבעית להימנע מעבודה . רק דני יכול להפוך את עצלותי ליתרון . אבל זה המצב . לפני שתמשיכו בקריאה, דעו שאת הספר הזה כתב עצלן עם תעודות . ההיבט * החיובי, בהתאם להשקפתו של דני, הוא שאכלול בו רק דברים מעניינים, לפחות בעיני . * אם ברצונכם להרחיב את ידיעותיכם בתחום הכלכלה ההתנהגותית, לעקוב אחר התפתחויות ומחלוקות חדשות או לתרום הערה משלכם, אתם מוזמנים לבקר בבלוג misbehavingbook . org . תרומות והצעות יתקבלו בברכה .
|
|