|
|
עמוד:13
מבוא 13 עצמאיות בעלות נטיות רוחניות וחברתיות שונות מאוד זו מזו . החסידים עצמם הכירו בביזורה של התנועה ובלגיטימיות של דגמי מנהיגות שונים בתוכה . הגישה הטיפולוגית איננה פרספקטיבה מחקרית חיצונית בלבד ; כבר בתיאו∆ ריה המוקדמים ביותר של החסידות נעשו ניסיונות להגדרת קבוצות-משנה בתוכה לפי מגוון תכונות ומאפיינים . מגמה זו המשיכה אצל חוקרי החסידות, שאף הם נתנו סימנים בענפיה, אבל עד כה נעשו רק מעט ניסיונות להבנת הריבוד החברתי בקרב החסידים ולהגדרת מערכות היחסים ההדדיות בין מנהיגים ובין עדותיהם . התגוונותה החברתית, התרבותית והרעיונית של החסידות מעמידה קשת רחבה של אפשרויות לטקסונומיה של מנהיגיה ועדותיה . בכל אשר נפנה בתולדות החסידות נמצא אותה השתרגות מסועפת של מודלים ושיטות, וניסיונות שונים לסווגם לפי תכונות ומאפיינים דומיננטיים . טיפולוגיה רווחת אחת מבוססת על שונוּת פנומנולוגית- 6 שונוּתתאולוגית בין פלגים חסידיים או בין תבניות הגותיות המנוסחות בכתביהם . פנומנולוגית זו הוסברה על רקע ההקשר הגאוגרפי שבתוכו פעלו הקבוצות החסידיות 7 שורשיה שלהשונות, וההקשר המרחבי הזה שימש אמצעי מוחשי יותר לאפיונן . ההתפלגות הגאוגרפית מצויים בהיסטוריוגרפיה העצמית של החסידים, והיא אומצה גם על ידי חוקרים רבים, אף כי היא נוטה לעמעם את השונוּת בין קבוצות שפעלו זו 8 החלוקה המרחבית מבוססת לרוב על מאפיינים אתנוגרפייםלצד זו באותם מרחבים . 6 כזו היא למשל האבחנה הנודעת של יוסף וייס בין 'חסידות של מיסטיקה' ל'חסידות של אמונה', הנוטלת דמויות-קיצון אידאליות ועורכת על פיהן דימוי קוטבי של זרמים מחשבתיים בחסידות . ראו וייס, מחקרים בחסידות ברסלב, עמ' 87 – 95 . וייס יצר טיפולוגיה זו כתגובה לגישה מוכרת הרואה בחסידות תופעה מונוליטית : 'אחדות מהותית [ . . . ] שאינה מופרעת אלא, אפשר, בהבדלים דקים של אטמוספירה או בחלוקה בלתי שווה במקצת של טעמים ונגינות' . תחת זאת הוא הכריז, כי במישור העיוני-רעיוני 'האחדות האידיאלית נעשית מפוקפקת בשעה שאתה יוצא לבקש לה נקודת מבט אשר מעבר לשאלות הפולקלור החסידי' ( שם, עמ' 87 ) . 7 כך למשל נטה דובנוב לשייך נטיות רוחניות וארגוניות לקונטקסט סביבתי . ראו דובנוב, תולדות החסידות, עמ' 168 – 169 ; הנ"ל, דברי ימי עם עולם, עמ' 118 . 8 ראו למשל הורודצקי, החסידות והחסידים, ד, עמ' צז – קד ; רבינוביץ, החסידות הליטאית, עמ' 4 – 8 ; רבינוביץ, היהודי, עמ' סב – סד : 'שלשה זרמים רוחניים שונים בחסידות, שינויי הזרמים הם לפי מדרגתה הרוחנית של כל ארץ שבה מתרכזים המוני החסידים' . גישה זו מתבססת על הבנה אנכרוניסטית של התפתחותה של החסידות, כיֵשות שהגיחה אל העולם בנקודת זמן אחת ובמקום אחד, ומשם הלכה ו'כבשה' בסוּפה את ארצות מזרח אירופה כולה, ובכל אחד מאזורי כיבושיה עיצבה אתוס ייחודי . השוו דובנוב, תולדות החסידות, עמ' 215 : 'ימים רבים עמדה פולין הפנימית עם מרכזיה לובלין, ווארשא וכל מדינת מזוביה מחוץ לחוג השפעת החסידות, אבל בעשר השנים האחרונות למאה הי"ח [ . . . ] התפשטה כאן תנועת החסידות במהירות של נהר שוטף' ; וכן שם, עמ' 325 – 326 .
|
|