|
|
עמוד:יב
יב ריבונות הטוב בכתיבת מחזות . הראשון שבהם, "שלושת החצים", הועלה על הבמה ב- ,1972 בכיכובו של איאן מק'קלן . 19 אף שהיצירה הספרותית תבעה את רוב עתותיה של מרדוק היא לא חדלה מן העיסוק בפילוסופיה ; היא הוסיפה לפרסם מאמרים ולשאת הרצאות על מטפיזיקה, אסתטיקה ומוסר . ברם, מסוף שנות החמישים ואילך היא לא הסתפקה עוד בדיונים פנים-אקדמיים וביקשה להגיע לקהל קוראים רחב יותר . מאמריה ההגותיים ראו אור בכתבי עת אינטלקטואליים שלא היו מיועדים באופן בלעדי לפילוסופים מקצועיים, כגון ייל רוויו ו שיקגו רוויו , ובמגזינים כדוגמת ספקטייטור ו ניו סטייטסמן . בד בבד צמצמה מרדוק בהדרגה את מחויבויותיה האקדמיות : בדצמבר 1962 הפסיקה ללמד בסנט אן וב- 1963 קיבלה על עצמה משרת הוראה חלקית בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון, במסגרת מחלקת המחקר הכללית, ששמה לה למטרה לטפח הרגלי קריאה בקרב אמנים . עולם האמנות קרץ מאוד למרדוק : היא עצמה הייתה ציירת חובבת, ולזמן מה שקלה להפוך להיסטוריונית של האמנות . ואולם, עקב הסתייגותה הגוברת ממה שנתפס בעיניה כהיעדר מחויבות אינטלקטואלית ומוסרית מצד הסטודנטים בקולג', החליטה מרדוק לסיים את עבודתה שם בקיץ 1967 . מאז ייחדה את כל עתותיה לכתיבה . בשנות השבעים פרסמה מרדוק כמה מספריה הידועים והבשלים ביותר . הרומן התבוסה המכובדת , שראה אור ב- 1970 , היה מעין תרגיל פילוסופי הבוחן רעיונות ניטשיאניים וקאנטיאניים על כוח ושליטה . בגלל טעות טכנית, הספר הוכנס לרשימת המועמדים לפרס מאן בוקר רק שלושים שנים מאוחר יותר . הנסיך השחור , שפורסם ב- 1973 , התחקה אחר סופר מזדקן ודועך המוצא עצמו בתסבוכת בעקבות התאהבותו בבתו הצעירה של חברו הטוב והמצליח ממנו . 20 הספר, שהתכתב בתחכום רב עם "המלט" של שייקספיר, נכלל אף הוא ברשימת המועמדים לפרס מאן בוקר וזכה בפרס ע"ש ג'יימס טייט בלאק . אהבות של קודש וחול , שראה אור שנה לאחר מכן, עסק בקריסתה של מערכת יחסים קלוקלת בין פסיכותרפיסט בוגדני לרעייתו, וקטף את פרס וייטברד . 21 פרס בוקר נפל לבסוף בחלקה של מרדוק ב- 1978 , בעקבות פרסומו של הים, הים , סיפורו של במאי תיאטרון בשנות השישים לחייו — רב-מג כריזמטי ואובססיבי, המתפכח מן האשליות שטווה סביבו ונאלץ להתעמת עם האמת המרה על חייו . כיוצרת, מרדוק הגיעה בתקופה הזאת למרום תהילתה ; הקוראים והמבקרים כאחד ראו בה את הקול
|
|