|
|
עמוד:11
11 לכדי סיפור . "זה לא מאוד שונה ממה שאתה מתאר", אמרו לי . בפעמים אלו הרגשתי כאילו מניחים יד רכה על כתפי, כמו כדי לנחמני . במסגרת עבודתי אני מקשיב לאנשים המאפשרים לי להצטרף לעולמם הפנימי והפרטי ביותר . אני מצטרף אליהם במסע שלעתים כרוך בבניית סיפור מתוך ערפל שמכסה הכול, עוקב אחרי נימים דקים של רגשות ומאפשר לעצמי לברוא בתוכי את האדם שיושב מולי . אבל יושב מולי אדם . אדם אמיתי . אותו אני מרגיש, איתו אני בקשר . "גם זה סוג של סיפור . להיות פסיכולוג טוב זה לדעת לקרוא בין המילים, מעבר למילים . להיות מטפל טוב זה לדעת לכתוב מחדש, ביחד עם המטופל, את סיפורו," אמרו לי . יש משהו מפחיד בחירות הזו, בחופש לדמיין ולהמציא הכול . אני אולי חולם להיות סופר, אך איני סופר . אני משתעשע ברעיונות ובמילים, מפרק ומרכיב מחשבות לעתים, כמו היו אבני משחק של לגו . כאילו הייתי ילד . ואני חושב על איך מתחילים דברים . על התעברות, היריון ולידה, על כאוס ההופך בהדרגה לסדר . אני חושב על תחושות, רגשות, דימויים, מילים, זיכרונות ריחות, טעמים ומקומות המשתרגים זה בזה ונהפכים לחלום . משהו מגיח מבעד לערפל . אני מתחיל לכתוב . אז זה הסיפור . בין הדברים .
|
|