|
|
עמוד:89
מ ר כ י ב י ת ו כ נ י ת ה ל י מ ו ד י ם 89 ( schooling ) כוללים כמה מעגלים, שיכול להתקיים בהם חינוך אזרחי-דמוקרטי ( וורמן, 2013 ; כהן, 2013 ) . ראשית, מקצוע האזרחות ( Citizenship / Civic Studies ) יכול להילמד כתחום דעת נפרד, כפי שקורה כיום בישראל . שנית, ניתן ללמד אזרחות במסגרת מקצועות לימוד העוסקים בסוגיות דומות, כגון היסטוריה, ספרות, גאוגרפיה, לימודי דת ותרבות, שפות ואומנויות . ניתן בקלות יחסית לחבר את התחומים הללו לחינוך לאזרחות . הוראת היסטוריה, לדוגמה, שזורה ברעיונות שיש להם תפקיד מפתח בפיתוח אזרחות דמוקרטית . כך למשל, ניתן לנצל את הלימוד על עליית הנאציזם בגרמניה לדיון מקיף על ערכי היסוד של הדמוקרטיה ושבריריותה . בשיעורי הספרות ניתן לבחון כיצד טקסטים שונים מייצגים ערכים חברתיים ואזרחיים שונים, ולדון בייצוג הספרותי של ערכים כאלו . בשיעורי תרבות ומורשת ניתן לבחון את היחס של טקסטים קאנוניים לזכויות האדם והאזרח, וכן לבחון את התפתחות המחשבה המדינית מהתפיסה העתיקה שבה המלך היה הריבון ועד לימינו אנו . כמו כן יכול החינוך לאזרחות להיעשות באמצעות פעילויות חינוכיות מחוץ לתוכנית הלימודים הקיימת, כגון טקסים, טיולים, מועצת תלמידים, מפגשים וסדנאות . מאז קום המדינה משתמשת מערכת החינוך בפעילויות כגון אלו לחיזוק היבטים שונים של החינוך האזרחי . בהקשר זה חשוב לציין כי האקלים הבית ספרי והאקלים הכיתתי הם גורמים נוספים, סמויים בדרך כלל ) Hidden Curriculum ( , אשר משפיעים באופן מובהק על התרבות הפוליטית שלאורה מתחנכים התלמידים והתלמידות . לפיכך הם משפיעים גם על פיתוח תפיסות של חינוך אזרחי בקרב התלמידים והתלמידות ( 2005 Hahn, 1998 ; Ichilov, Salomon & Inbar, ) . לדוגמה, בכיתה שבה תלמידים ותלמידות מכבדים זה את זה ומקשיבים זה לזה, לומדים לקבל אחריות, להביע את דעתם, להכיר בטעויות ולהיפתח לדרכי חשיבה אחרות — בכיתה כזו נלמד שיעור חשוב באזרחות דמוקרטית, גם אם החומר הנלמד בה אינו עוסק ישירות באזרחות וקשור, לדוגמה, למתמטיקה . בתהליך החינוכי משתתפים גורמים רבים המעצבים את התפיסה האזרחית, ובהם מגוון הזהויות של התלמידים והתלמידות ושל המורים והמורות במרחב הציבורי ודרכי ביטוין, דרכי הטיפול בבעיות משמעת ואלימות, אופי היחסים בין מורים ומורות לתלמידים ותלמידות, היררכיה וביטוייה וכן דרכי קבלת החלטות . בישראל נלמד נושא האזרחות בעיקר כתחום דעת נפרד בעל תוכנית לימודים מסודרת, אך לא בכל העולם כך הדבר . חלק מהמדינות בחרו בדרך של הוראת אשכול מקצועות של מדעי החברה, שאזרחות נכללת בתוכו ; במקומות אחרים החינוך לאזרחות מתבצע במסגרות חצי פורמליות או חוץ-דיסציפלינריות . הסיבות לבחירה בשיטות אלו מרובות : החל מתפיסה חינוכית הוליסטית שאינה רוצה ליצור הפרדות דיסציפלינריות חדות, דרך מצבים של היעדר הסכמה על מהותו של חינוך לאזרחות והטמעתו בתחומים אחרים, ועד אילוצים ארגוניים ופרופסיונליים . דוגמה בולטת לשילוב אזרחות בתוכנית הלימודים היא מערכת החינוך באנגליה, שם נקבע בדוח קריק ( 1998 Crick Report, see : Qualifications and Curriculum Authority, ) כי יש לשלב את החינוך האזרחי כחלק אינהרנטי של התוכנית הבית ספרית, אך הותיר בידי בתי הספר הבחירה אם לעשות זאת באמצעות יצירת מקצוע חדש במערכת השעות, באמצעות שילוב התכנים באשכול מקצועות או באמצעות הקדשת ימים מרוכזים ללמידה או פעילויות ייחודיות לכך . מחקרים על יישום דוח קריק באנגליה העלו כי בעקבות שילוב החינוך האזרחי באופן הוליסטי חל שיפור בתפיסות וביכולות האזרחיות של התלמידים ( 2015 Whiteley, 2012 ; Keating & Janmaat, ) . גם לשיטה הנהוגה בישראל ( הוראת החינוך האזרחי-דמוקרטי כתחום דעת נפרד ) וגם לזו שנוסתה באנגליה ( הוראת התחום לרוחב תוכנית הלימודים ) יש מגבלות . באנגליה נתקל היישום הרוחבי של התחום בקשיים רבים, דווקא בשל העובדה שבתי הספר לא חויבו ליצור מקצוע דיסציפלינרי, אלא יכלו לשלבו במגוון דרכים . שילוב זה התגלה כבעייתי בבתי ספר שבהם לא היו מומחים לתחום הדעת, וכן במקרים שהלימוד
|
|