|
|
עמוד:88
מ ר כ י ב י ת ו כ נ י ת ה ל י מ ו ד י ם 88 בישראל, סעיף המטרות בחוק החינוך הממלכתי כולל בתוכו מטרות המשקפות את שלושת הממדים המרכזיים שהוצגו לעיל ( מחויבות ושייכות, ביקורתיות והפעלת שיקול דעת ודליברציה ) וכן השתתפות ואקטיביזם . סעיף 2 ( א ) ( 1 ) קובע שעל מערכת החינוך "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו", ובכך מדגיש את השייכות . סעיף 2 ( א ) ( 7 ) מבליט את הפעלת שיקול הדעת, ומצהיר שעל החינוך "לחזק את כוח השיפוט והביקורת" . סעיף 2 ( א ) ( 9 ) דן בהשתתפות אזרחית וקובע שעל החינוך "לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית" . מבחינה של החוק ניתן להסיק שהמחוקק הישראלי ראה לנכון לשלב בין שלושת הממדים ולא להכריע ביניהם . בישראל, כמו בכל המדינות הדמוקרטיות, קיים מתח מתמיד בין ערכים אוניברסליים ( הומניסטיים ) לבין ערכים פרטיקולריים ( לאומיים, דתיים ותרבותיים ) . גם ישראל, כמו כל מדינה דמוקרטית אחרת, חותרת למציאה של נקודת האיזון המתאימה, המשקפת את ההקשר החברתי-פוליטי המסוים שלה . מטרות חוק החינוך הממלכתי בישראל, המפנות גם לערכיה של מגילת העצמאות, משקפות את המאמץ לאיתור נקודת האיזון המתאימה בהקשר הישראלי, אך בפועל מדובר במשימה מורכבת . מדינות רבות נמצאות בעידן של קיטוב פוליטי ושל מאבקים אידיאולוגיים ופוליטיים בין קבוצות זהוּת שוֹנוֹת ובין השקפות עולם שונות, וכך גם בישראל ( 2013 McAvoy & Hess, ) . האתגר העכשווי בישראל גדול במיוחד היות והתרבות הפוליטית נתונה במשבר ( גל-נור ובלאנדר, 2013 ; נווה, 2014 ) . הסיבה למשבר היא קיומם של כמה מאפיינים בולטים, הקשורים לסוגיית החינוך האזרחי-פוליטי : עובדת היותה מדינת לאום דמוקרטית, שיש בה רוב הגמוני לצד מיעוט ילידי גדול וחוסר ההסכמה מתמשך ביניהם באשר לאופייה הרצוי של המדינה ; היותה חברה דמוקרטית צעירה יחסית, שחלק ניכר מאזרחיה הם דור ראשון או שני שהגיעו אליה ממדינות לא דמוקרטיות ; העובדה שהמערכת הפוליטית והמערכת החברתית שלה מאופיינות בשסעים אידיאולוגיים, דתיים, חברתיים-כלכליים ואתנו-לאומיים עמוקים ; תופעות מתרחבות של אפתיה, ניכור וחוסר אונים כלפי המערכת הפוליטית . לכך מצטרפת העובדה שמערכת החינוך הציבורית בישראל מוּנַעַת על ידי זרמים זהוּתיים אידיאולוגיים, והדבר מקשה עוד יותר על יצירת שפה אזרחית משותפת ובסיס ערכי משותף היוצרים מחויבות ל"כללי משחק" דמוקרטיים מוסכמים . לפיכך גורסת הוועדה שתפקידו של חינוך אזרחי-דמוקרטי אינו מתמצה בחינוך הצעירים לתפקוד במסגרת כללי המשטר הדמוקרטי ; אלא עליו לטעת בהם תפיסות חיובית כלפי העולם הפוליטי וכלפי הגיוון החברתי והאידיאולוגי הקיים סביבם . בעידן שלנו יש חשיבות רבה לעיסוק בחינוך אזרחי-דמוקרטי, אשר עשוי להביא למציאת שפה אזרחית משותפת ( אבנון, 2006 ) , ולכל הפחות להקנות לבני הקבוצות השונות יכולת לקיים שיח על סוגיות שנויות במחלוקת ולקיים מסגרת מדינית משותפת ולא אלימה . לתפיסתנו, החינוך האזרחי-דמוקרטי יכול לשמש אמצעי לשיקום התרבות הפוליטית השסועה במדינה ולהחזרת האמון במוסדות הפוליטיים . יתר על כן, הוא עשוי לסייע להחזיר את הפוליטיקה למעמדה כתחום ציבורי ראוי וחשוב, המארגן את חיי הכלל, מגביל את השימוש באלימות ומחליפהּ באומנות המשא ומתן והפשרה . לנוכח גודל האתגרים וחשיבות המטרות שהוצגו לעיל, הוועדה ממליצה על הכנסת מאפיינים ומרכיבים של חינוך אזרחי-דמוקרטי, המסתמך על ערכי מגילת העצמאות ועל רוח חוק החינוך הממלכתי, לאורכה ולרוחבה של תוכנית הלימודים הרשמית . חינוך אזרחי יכול להתרחש במגוון זירות : חלקן בתוך בתי הספר, כמו חינוך פורמלי, וחלקן מחוצה לו כמו מסגרות חינוך בלתי פורמליות, תנועות נוער, משפחה וקהילה ( 2012 2009, Print, ) . תהליכים בית ספריים
|
|