|
|
עמוד:36
ל מ י ד ה ו ה ת פ ת ח ו ת ה מ ו ח 36 מילוליות ; ואילו עלייה בתקינות ובשלמות של מעטפת החומר הלבן תלויה במידת המומחיות בשפה השנייה . שינויים אלה נמצאו בקרב ילדים, אנשים צעירים ומבוגרים כבר לאחר אימון או למידה שנמשכו זמן קצר בלבד . גורמים רבים מעורבים בשינויים אלה במוח — בהם הגיל הנוכחי של הלומד, גיל הרכישה, רמת המומחיות, מאפייני השפה הספציפית והבדלים בין-אישיים . 5 . השפה, המוח והמצב החברתי-כלכלי ( SES ) חשיפה מוקדמת לשפה מנבאת את רמתן של מיומנויות לשוניות וקוגניטיביות בגיל הילדות וכן הישגים לימודיים מאוחרים יותר . זה מכבר ידוע כי קיים חסך בכישורי שפה ובכישורים אורייניים בקרב ילדים ממיצב חברתי-כלכלי נמוך . חסך זה מיוחס לחשיפה שפתית מועטה בשנות החיים הראשונות . הרט וריסלי ( 2003 Hart & Risley, ) דיווחו כי נמצא פער של 30 מיליון מילים בין מספר המילים שאליהן נחשפו ילדים ממשפחות מצוקה במשך ארבע שנים לבין מספר המילים שאליהן נחשפו ילדים המגיעים ממשפחות מבוססות במשך זמן זהה . מחקר חדש של רומאו ועמיתים ( 2018 , . Romeo et al ) מציע הסבר נוירו- אנטומי לאופן שבו משפיעה החשיפה על יכולות השפה ועל האוריינות . במסגרת מחקר זה נמצא קשר בין התנסות לשונית והתפתחות המוח בשנות הגן : ככל שרבות יותר ההתנסויות של ילד בשיח עם מבוגר, כך מתחזקת הקישוריות ( קשרים עצביים חזקים וקוהרנטיים יותר ) באזורים האחראים לעיבוד שפה . כיצד החשיפה השפתית משפיעה על המוח ועל רכישת השפה ? יש עדויות לקיומו של מנגנון עצבי ביסוד הקשר שבין חשיפה לשפה ועיבוד שפה . כשתינוקות מאזינים לדיבור מופעלים חלקים נרחבים באונה הצידית ( טמפורלית ) . ממצאים אלו מלמדים כי ההתפתחות השפתית מושפעת באופן ייחודי מחשיפה לאינטראקציות שפתיות . מכאן שאיכות החשיפה לשפה — מגוון אוצר המילים והמורכבות הדקדוקית בתשומת ההורים, קריאת ספרים משותפת ובייחוד קיומו של שיח דיאלוגי מעשיר — היא גורם קריטי בהתפתחות של אוריינות ושל מיומנויות שפתיות עשירות . על מפתחי תוכניות התערבות לגיל הרך מוטלת המשימה לנצל את הגמישות המוחית המאפיינת חלון התפתחותי זה ולהתמקד בהרחבת החשיפה לשיח דיאלוגי, אגב משחק משותף וקריאת סיפורים משותפת . 6 . שפה, קריאה והמוח המתפתח של המתבגר ההתפתחות העצבית וההתפתחות הקוגניטיבית, השפתית והאוריינית הנלווֹת לה אינן מוגבלות לגיל הילדות . מחקרים מצביעים על עלייה מתמדת בנפח החומר הלבן ( ומכאן עלייה במספר הקשרים בין אזורי מוח מרוחקים ) בין גיל ארבע לגיל 21 . עלייה מתמדת זו חשובה, שכן תקינותם והבשלתם של מסלולי החומר הלבן מאפשרים העברה יעילה וקוהרנטית של מידע ברחבי המוח . פירושו של הגידול בנפח החומר הלבן הוא שיתוף מהיר ויעיל יותר של מידע באזורים פרונטליים, וכן תקשורת יעילה יותר בין הקורטקס הפרונטלי ( קליפת המוח הקדמית ) ואזורים אחרים במוח . בגיל ההתבגרות חלים שינויים רבים במבנה המוח ובפונקציות שלו, בעיקר ביחס שבין כמות החומר האפור לכמות החומר הלבן במוח ( איור 1 ) . שינויים ביכולת ההולכה של תאי העצב ( מעטה המיאלין ) וכן תהליך הגיזום הסינפטי ( ניתוק קשרים לא רלוונטיים ) מובילים לשיפור היבטים שונים של תפקודים ניהוליים כמו תכנון לטווח ארוך, מטא-קוגניציה, הערכה עצמית ורגולציה עצמית . שינויים החלים באזורים פרה-פרונטליים משפיעים על זיכרון העבודה, על זיכרון העבודה המרחבי ועל יכולת התכנון . כמו כן הם משפרים את הקישוריות בין אזורים בקורטקס הפרה-פרונטלי ובין מבנים
|
|