|
|
עמוד:33
ל מ י ד ה ו ה ת פ ת ח ו ת ה מ ו ח 33 לבידוד החשמלי של סיב העצב מהסביבה החיצונית, ובכך מאפשר העברת מידע מהירה יותר וקישוריות יעילה יותר בין אזורים שונים במוח המשתתפים באותה הפונקציה . תהליכים התפתחותיים אלה מוּנָעים על ידי גורמים גנטיים ומושפעים במידה רבה מפעילות עצבית תלוית התנסות ( כלומר מחשיפה למידע חדש ומהתמודדות עימו ) . קשרים עצביים פעילים מתחזקים והופכים יעילים יותר, ואילו קשרים לא פעילים נהרסים, תהליך המכונה "גיזום עצבי" . תהליך ההתפתחות כרוך בתחרות על כמות המשאבים העצביים ועל השטח המוקדש לפונקציה מסוימת . אחת ההשלכות של תהליכים אלו היא הגדלה של אזורי מוח המופקדים על עיבוד מיומנויות הנרכשות במהלך התקופה ההתפתחותית, שבה מתרחש הגיזום העצבי . דוגמאות לכך הן ההגדלה של אזורי מוח מוטוריים בקרב מוזיקאים וההגברה בפעילות מוחית באזורים המעבדים גודל ומרחב בקרב מתמטיקאים ( ראו לעיל "לוקליזציה של הפונקציה" ) . 4 . 2 . סיכום ביניים כפי שראינו, המוח מתפתח ומשתנה במרוצת החיים, החל מהלידה, אם כי בגבולות המבנה הקיים . אומנם שינויים אלו הם בעלי בסיס גנטי, אך הם תלויים באופן ניכר בהתנסויות העבר ומעוצבים על ידן . יכולת השתנות זו ( פלסטיוּת מוחית ) היא למעשה הבסיס הביולוגי ללמידה . במובנה הפשוט, הלמידה משמעה שינוי במידת הקישוריות ובמבנה רקמות המוח בעקבות התנסות הפרט . יכולת זו היא במיטבה בגיל הרך ( דוגמה מובהקת לכך היא רכישת השפה, נושא שיידון בהרחבה בהמשך ) . חסך ברכישת מיומנויות מסוימות בתקופה שבה המוח מתפתח עלול להביא לקשיים ברכישה של מיומנויות אלה בגיל מבוגר . לקשיים אלו כמה גורמים בסיסיים, כגון אי-יצירת תשתית מבנית ( ובעקבות כך מושגית ) במוח וכן הסיכון שחלקי מוח האחראים על מיומנות מסוימת "יעברו" להפעיל התנהגויות אחרות ( ראו לעיל 2 . 2 "לוקליזציה" ) באופן שיקשה לשנותו בגיל מבוגר יותר . להבנתנו את מנגנוני הלמידה יש אפוא חשיבות רבה בתקופה זו, שבה ההתפתחות הדיגיטלית המואצת מאפשרת גישה ישירה ונוחה למאגרי ענק של מידע . זמינות המידע, היקפו ומידת עדכניותו מעלים לכאורה ספק באשר לחשיבותן ולנחיצותן של למידת תוכן והוראה . רבים טוענים כי בעידן הנוכחי על בתי הספר להתמקד בבניית מיומנויות של חיפוש ומציאת מידע ולאו דווקא בהקניה של ידע . אולם גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם הידע הביולוגי המתואר בתקציר זה . הלמידה היא תהליך של יצירת קשרים בין פיסות מידע, והתוצאה של תהליך זה היא ידע . הלמידה מקדמת את התפתחותם של מבנים וקשרים עצביים שהם הבסיס לתפקוד קוגניטיבי גבוה, כלומר ליכולת חשיבה . התפתחות זו משמעותית ביותר בגיל הילדות, שבו למוח יכולות השתנות מיטביות . אומנם הרשת הממוחשבת מספקת לנו מידע, ואפילו מידע רב, אך ללא תשתית מוחית המאפשרת הבנה — מידע זה חסר ערך . הוראה, ובפרט הוראה בגיל צעיר, מקנה תשתית ביולוגית, ובהתאם לכך תשתית קוגניטיבית להבנה ולבנייה של ידע .
|
|