|
|
עמוד:111
מ ר כ י ב י ת ו כ נ י ת ה ל י מ ו ד י ם 111 4 . 8 . חסרונות של הרחבת האוטונומיה הפדגוגית אם כן, בשיח על אוטונומיה קוריקולרית של מורים ומורות ושל בתי ספר קיימים טיעונים רבי משקל להרחבתה ולחיזוקה . אולם מנגד, המחקר מצביע גם על הקשיים שעולים ממנה . כאשר מתן האוטונומיה נעשה ללא הכשרה מתאימה, או בסביבה שאינה תומכת ומספקת את התנאים הנדרשים, הוא יכול להזיק . יש סכנה שמורים ומורות שלא קיבלו הכשרה מתאימה או שאין להם ידע מספיק יעדיפו לאמץ תוכניות בעלות גוון שמרני או יפתחו בעצמם תוכניות כאלה ( 1992 Kennedy, ) . כאשר מורים ומורות ללא כישורים יידרשו לפתח תוכניות לימודים, התוכניות יהיו לרוב ברמה נמוכה ואולי אף לא קוהרנטיות . מלבד ידע נקודתי על התלמידים והתלמידות, המורים והמורות והתנאים הסביבתיים, כדי לפתח תוכניות לימודים מוצלחות או לבצע התאמות מקיפות בתוכניות קיימות נדרשים הן ידע מעמיק בחומר שרוצים להעביר, הן הבנה איך לתרגם תכנים לתוכנית לימודים, ולא תמיד אלה נמצאים בידי בית הספר וצוותי ההוראה ( 1973 Schwab, ) . באותו הקשר עולה גם השאלה אם מורים ומורות מודעים מספיק לבעיות אתיות העלולות לצוף בתהליך הפיתוח, העיצוב והשינוי של תוכניות הלימודים, ואם הם בעלי הכלים הנחוצים להתמודדות עם בעיות אלה . סכנה אפשרית הנובעת לעיתים מהיעדר מודעוּת מספקת בתחום זה היא שמורים ומורות יביאו את דעותיהם הקדומות אל תוך תוכנית הלימודים ( 2006 Boote, ) . יתר על כן, פערי ההכשרה והיכולת שבין מורים עלולים להוביל ליצירת תוכניות לימודים באיכות שונה, ובעקבות זאת לאי-שוויון במערכת ( 1987 Glatthorn, ) . מחקרים אף מלמדים שמתן אוטונומיה קוריקולרית לא ישפר בכל תנאי את המוטיבציה של המורים והמורות ( 1994 Archbald & Porter, ) . כאשר מורים ומורות אינם מתוגמלים על העבודה הנוספת הנדרשת מהם, הם רואים בצורך להכריע בנושא תוכנית הלימודים מעמסה מכבידה ואינם רוצים בכך ( Hong & Youngs, 2016 ) . קבלת הכרעות בנוגע לתוכנית הלימודים דורשת גם הקדשת זמן לנושא, ואם לא מוקצה זמן מיוחד למטרה זו — הלחץ שממילא מופעל על צוותי ההוראה מועצם ( 1992 Kennedy, ) . כמו כן, בחירה ועיצוב של תוכניות לימודים דורשים פעמים רבות משאבים כלכליים, ומחייבים תמיכה של בית הספר ושל המורים והמורות האחרים ; כאשר אלו אינם ניתנים, הדבר עשוי להוביל לתסכול ואף לפגוע במוטיבציה . סדרת מחקרים שנערכו לאחרונה בדרום קוריאה — מדינה שהעבירה רפורמות לחיזוק האוטונומיה הקוריקולרית של מורים ומורות — מעידה שקשיים אלו הם מהותיים, ועשויים למנוע מהיתרונות שנקשרו לאוטונומיה זו לבוא לידי ביטוי ( 2016 Hong & Youngs, ) . שני חששות משמעותיים אחרים עולים בדיון על האוטונומיה הקוריקולרית : חשש שהיא תוביל להזנחת תכנים חשובים וחשש שתוכנית הלימודים תהיה חשופה יותר למניפולציה חיצונית . ראשית, כאשר מורים ומורות ובתי ספר מעצבים או בוחרים את תוכניות הלימודים באופן כמעט בלעדי, הם עשויים לבחור להשמיט תכנים מרכזיים . לדוגמה, קיימת דאגה שבתי ספר יבחרו שלא לחנך לערכים לאומיים או לא יעסקו במקצועות יסודיים כגון מתמטיקה ומדעים ( ניר, 2006 ) . אולם היות שמסמך זה מגדיר במפורש שיש תחומים שחייבים להילמד, וכן משום שהאוטונומיה המוצעת בו מוגבלת — אין בכך איום אמיתי בהקשר הנוכחי . שנית, מתן כוח בידי בתי הספר והמורים והמורות חושף אותם ללחצים מצד גורמים שונים כגון הורים ובעלי אינטרסים אחרים, וגורמים חיצוניים אלה עלולים להתערב בשיקולים פדגוגים ולהוביל לפגיעה בטיב החינוך . כאשר ההחלטות נמצאות בידי סמכות מרכזית, ההשפעה של גורמים מקומיים היא מוגבלת ; אולם כאשר הסמכויות עוברות לרמות נמוכות יותר, הן חשופות יותר למניפולציה ( & Molander, Grimen, Eriksen, 2012 ) . לא קשה לדמיין כיצד גופים כלכליים, פוליטיים או אחרים מפעילים לחץ על בתי הספר כדי שילמדו תכנים התואמים את השקפת עולמם או את העדפותיהם .
|
|