|
|
עמוד:108
מ ר כ י ב י ת ו כ נ י ת ה ל י מ ו ד י ם 108 הרמה הגבוהה ביותר של אוטונומיה היא אוטונומיה מחדשת . אוטונומיה זו מאפשרת לבית הספר או למורה לפתח תוכני לימוד בעצמם ולבצע שינויים מקיפים בתוכניות הלימודים הקיימות ( 2006 Boote, ) . ברמת אוטונומיה כזו, בית הספר מעורב באופן פעיל בבחירת תוכנית הלימודים, בעיצובה ובפיתוחה ( Ben - Peretz, 1980 ) . אפשר להבחין, כמובן, בין פיתוח תוכניות לימודים חדשות ובין שיפור תוכניות קיימות והתאמתן, אך כיוון שגם בתוכניות קיימות מדובר על ביצוע התאמות מהותיות — רמת האוטונומיה הנדרשת בשני המקרים דומה . מאז ימיה הראשונים של מדינת ישראל עוצבה מערכת החינוך כמערכת מרכוזית, ולכן דרגות האוטונומיה שניתנו לבתי ספר בבחירת תוכניות הלימודים היו מוגבלות . לכאורה, סעיף 6 של חוק חינוך חובה ( שנחקק ב - 1953 ) והתקנות שנוספו לו מאפשרים להורים ולצוות בית הספר להשפיע על תוכניות הלימודים בכפוף לאישור השלטון המרכזי . כמו כן, בתחילת שנות השבעים קבע דוח של ועדה לעידוד יַזָמוּת מורים שעד % 25 מתוכנית הלימודים הרשמית יוגדרו כשעות בחירה, והשליטה בהן תינתן להורים ולבתי הספר — המלצה שעדיין תקפה כיום ( ענבר, 1990 ) . אולם באופן מעשי, חסמים בירוקרטיים, חינוכיים וכלכליים הביאו לכך שהאוטונומיה לבחור תכנים קיימת באופן פורמלי, אך אינה מנוצלת בפועל . בין חסמים אלו ניתן למנות תוכניות לימודים עמוסות שיש לעמוד בהן, חוסר אמון מספק במורים, דרישות לא אחידות, פתח צר בלבד ליוזמות, היעדר תקצוב מספיק ועוד . גם המעבר לניהול עצמי, שנעשה החל משנות ה - ,90 לא שינה את המצב שינוי מהותי ; עיצוב תוכניות הלימודים עדיין נתפס כאחריות של השלטון המרכזי ( וולנסקי ופרידמן, 2003 ) . ניסיונות נוספים להעצים את העצמאות של מערכת החינוך, כגון דוח דוברת, השפיעו בעיקר על היבטים ניהוליים וגם הם לא הובילו לאוטונומיה נרחבת יותר בבחירת תוכניות לימודים ( ניר, 2006 ) . מבחינות רבות קרה דווקא ההפך, והדגש שהושם על הערכה ומדידה חיזק את המרכוזיות שבעיצוב התכנים . 2 . 8 . אוטונומיה פדגוגית בישראל כיום למרות הנאמר לעיל, חשוב בהקשר זה לציין כמה תוכניות שמפעיל משרד החינוך ומטרתן לקדם את האוטונומיה הפדגוגית של בתי הספר : אגף א' לפיתוח פדגוגי במשרד החינוך מפעיל פרויקט בשם "תוכניות לימוד ייחודיות" . זהו פרויקט המאפשר לבתי ספר בחטיבה העליונה להציע תוכנית לימודים אלטרנטיבית במקצועות החובה וההגבר, כולל הצעת תכנים אחרים ודרכי הערכה חלופיות . בפרויקט משתתפים כיום כ - 9,000 תלמידים ותלמידות מרחבי הארץ ( כ - 3000 תלמידים מכל שכבה, בכיתות י' - י"ב ) . בין בתי הספר שהגישו תוכניות לימודים ייחודיות ניתן למנות כאלו מרקע חברתי-כלכלי חזק אך גם מרקע חלש ; לדוגמה — כפר נוער בצפון, המייעד את בוגריו לשירות בשב"ס, מלמד תוכנית לימודים בקרימינולוגיה כחלק ממדעי החברה . יש גם תוכניות לימודים אזוריות : מכון דוידסון של מכון ויצמן, למשל, מפעיל תוכניות לימודים ייחודיות לתלמידים מצטיינים מרחובות והסביבה . אגף פיתוח פדגוגי מפעיל מאז 2007 גם את תוכנית תמ"ר — תוכנית ממירת בגרות . תוכנית זו מאפשרת לבתי ספר להגיש תוכניות למידה והערכה חלופיות במקצועות החובה, ובשנת הלימודים החולפת ( תשע"ט ) — גם במקצועות הבחירה . התוכנית מופעלת כיום בכ - 240 בתי ספר מכל שכבות המיצב החברתי-כלכלי, ומאפשרת לבתי הספר להמיר בחינת בגרות ( בהיקף של שתי יחידות לימוד ) בתהליך למידה סדור ומובנה, המתפרס על פני שתי שנות לימוד . בסוף תהליך הלמידה, התלמידים מגישים עבודת
|
|