|
|
עמוד:107
מ ר כ י ב י ת ו כ נ י ת ה ל י מ ו ד י ם 107 8 . עידוד יוזמות ואוטונומיה של בתי הספר והמורים מזה כחמישה עשורים מתנהל בספרות המחקרית דיון ער על מידת האוטונומיה שראוי לתת לדרגים השונים בעיצוב מערכת החינוך ובהפעלתה, ומרבית הדיון עוסק בהיבטים המנהליים ( וולנסקי, 2014 ) . בהקשרו של מסמך זה עולה השאלה מהי מידת האוטונומיה ושיקול הדעת שיש לאפשר לדרגים השונים בבחירת תוכניות הלימודים ובעיצובן . בין החוקרים והחוקרות יש מחלוקות נרחבות לא רק בנוגע לתשובה לשאלה זו, אלא גם בנוגע למשמעות השאלה עצמה — ולכן נתחיל את הדיון משתי הבחנות בסיסיות ( & Pearson Moomaw, 2005 ) . ראשית, חשוב להגדיר במדויק של מי האוטונומיה . השלטון המרכזי יכול לבחור להעניק אוטונומיה לרשויות המקומיות, לבתי הספר ואף למורים ולמורות יחידים . בשטח יש מורים ומורות רבים בעלי יוזמה והתלהבות, שמפתחים תוכניות יצירתיות ומוצלחות ומלמדים אותן בלהט ובמוטיבציה השמורים לאלו המרגישים גאווה ובעלות על התוכנית שפיתחו . במסגרת עבודת הוועדה נפגשנו עם מורים שפיתחו מגוון תוכניות 14 אולם הספרות מלמדת מרשימות בתחומים שונים, מהוראת המקצועות ההומניים ועד המדעים המדויקים . שקשה למורים להצליח בכך ללא עזרת המוסדות, המספקים להם תמיכה ומשאבים ) 2018 Erss, ( . עקב כך, רוב המחקרים הקיימים עוסקים ביישום האוטונומיה הקוריקולרית ברמת בתי הספר ולא בקרב מורים ומורות יחידים . הרשות המקומית, לעומת זאת, נתפסת לרוב כרחוקה מדי מהפרקטיקה החינוכית ולאו דווקא כסמכות מקצועית, ולכן אין לה יתרון מובנה על פני השלטון המרכזי בקביעת תוכניות הלימודים . קיימים כמובן מקרים יוצאי דופן, שבהם לרשויות יש אינטרס ואף יכולת לפתח תוכניות לימודים, אך לא נדון בהם כאן . כמו בספרות המחקרית, עיקר עיסוקנו כאן יתמקד בבית הספר היחיד או ברשת של בתי ספר העובדים יחדיו כגורם שיכול לקבל החלטות על תוכנית הלימודים ; אלו הם גורמים מקצועיים בעלי משאבים, שמכירים היטב גם את השטח ואת הפרקטיקה החינוכית . 1 . 8 . רמות שונות של אוטונומיה על פי בוט, קיימות שלוש רמות שונות של אוטונומיה קוריקולרית ( 2006 Boote, ) . הרמה הבסיסית ביותר הנדרשת כדי להיות מורה היא אוטונומיה פרוצדורלית : מעצם תפקידם, כל בית ספר וכל מורה מחויבים לקבל החלטות אוטונומיות . תוכנית הלימודים נתונה תמיד לפרשנות, ומורה העומדת מול תלמידיה מחויבת להפעיל שיקול דעת ; עליה להחליט לדוגמה על קצב השיעור, על החומרים שכדאי להתעכב עליהם או על דרך הערכת הנלמד ( 1992 Kennedy, ) . שיקולים בסיסיים כאלה מובְנים בעבודת המורה, והיכולת לבצעם היא תנאי הכרחי להוראה מוצלחת . רמה גבוהה יותר של אוטונומיה היא אוטונומיה סובסטנטיבית , כלומר היכולת לקבל החלטות משמעותיות ומושכלות בנוגע לתוכנית הלימודים ( 2006 Boote, ) . בית ספר או מורה בעלי אוטונומיה סובסטנטיבית יכולים להעריך חומרי לימוד בביקורתיות ולבחור ביניהם ; יש להם יכולת לבצע התאמות מקומיות בתוכניות קיימות ולהכריע בין תוכניות לימודים מתחרות ) 1980 Ben - Peretz, ( . 14 פגישה זו נערכה במסגרת מפגש לימודי בנושא למידה אינטרדיסציפלינרית . סדר יום של המפגש והמצגות שהוצגו בו זמינים באתר היוזמה .
|
|