|
|
עמוד:18
ת ק צ י ר 18 4 . בתי הספר יקבלו את הסמכות ואת האחריות המרכזית לתכנן ולבצע את תהליכי הפיתוח המקצועי בעבור המורים, הצוותים החינוכיים ובית הספר כארגון . בעל תפקיד ייעודי, כגון רכז פדגוגי או סגן מנהל, והפורום לניהול משולב יסייעו למנהלי בתי הספר לבנות תוכנית רב-שנתית לפיתוח מקצועי . תוכנית זו תתבסס על מדיניות-העל, על ההתאמות שנעשו בידי המחוז, על התוכנית היישובית, על צורכי בית הספר ועל צורכי המורים . גם תכנון תהליכי הפיתוח המקצועי האישיים לכל מורה יתבסס על רכיבים אלו, ובפרט הנחיות המטה והחובות הנגזרות מהן באשר לתכנים, לסוגי הפיתוח המקצועי ולמינונים הנדרשים . לצורך תכנון וניהול של תוכנית הפיתוח האישית והקידום בקריירה של כל מורה, יוכלו מנהלי בתי הספר והמורים להסתייע במערכת נתונים דיגיטלית, אשר תכלול "תיק אישי" של למידה מקצועית לכל עובד הוראה . מערכת זו נמצאת היום בשלבי פיתוח . בתיק האישי יבואו לידי ביטוי דרישות המטה, היסטוריית הפיתוח המקצועי של המורה ופרמטרים נוספים . התיק ישמש כלי מרכזי לתכנון הלמידה המקצועית ומסלול הקריירה של המורה, ויאפשר מעקב אחר היישום וההתקדמות בפועל . כל סוגי הפיתוח המקצועי ייכללו בסל אחד משותף, והמנהל והמורה יוכלו להשתמש בגמישות במשאבים כדי לתכנן את ההתפתחות המקצועית של כל מורה . בתוכנית הפיתוח המקצועית האישית יוכלו המנהל והמורה לשלב צורות למידה שונות, כגון ליווי והדרכה אישית . השימוש הגמיש והמושכל במשאבים יאפשר גם למנהל להבטיח קוהרנטיות בין שיטות פיתוח מקצועי ותיאוריות פדגוגיות שמיושמות בבית הספר . יובהר כי גם היום אמורה להיות תוכנית פיתוח מקצועי פרטנית המותאמת לצרכיו של המורה, שעל תכנונה אחראי מנהל בית הספר . ואולם, הוראות אלו אינן מיושמות . ההיבט המשלים של פיתוח מקצועי – התפתחות וקידום הקריירה של המורה השינוי שהתרחש באופן שבו נתפס המורה יוצר היבט משלים להיבטים שהוצגו עד כה . המורה איננו צרכן של תהליכי פיתוח מקצועי ותו לא, אלא איש מקצוע השואף להתקדם ולהתפתח באופן הוליסטי ומותאם לצרכיו . על כן נכון יותר יהיה לכנות את התהליך "התפתחות מקצועית" ולא "פיתוח מקצועי", ובכך לבטא תפיסה הרואה במורה איש מקצוע השואף לקידום בקריירה המקצועית . פיתוח הקריירה המקצועית של המורה נתפס כיום בעולם כמטרה בפני עצמה . זהו חלק מהמהלך הכולל של הפיכת ההוראה לפרופסיה אוטונומית, שבה לאנשי המקצוע יש אחריות, סמכות ואוטונומיה הנגזרות ממומחיותם, לצד יכולת לטפס בסולם הקריירה, התפקידים והשכר בהתאם לטיב הביצועים שלהם . אפשרויות אלו יכולות להגביר את המשיכה של מועמדים איכותיים יותר אל מקצוע ההוראה ולהפחית את הנשירה מן המקצוע . ההבנה כי התפתחות הקריירה של המורה מעצימה את הסביבה החינוכית בכללותה היא אחד הסממנים המשותפים למערכות חינוך מובילות בעולם . מאפיינים נוספים שנמצאו בקרב מערכות חינוך מובילות וקשורים לסממן זה הם : ( א ) ביקוש גבוה למקצוע ההוראה ; ( ב ) מבנה ארגוני בית ספרי המקנה למורים אוטונומיה ומאפשר להם ליטול אחריות על תחומים נוספים בבית הספר לפי תחומי התעניינותם ; ( ג ) קיומם של קריטריונים להערכת מורים ועמידה בקריטריונים האלה כתנאי מרכזי להתקדמות במסלול הקריירה ; ( ד ) השקעת משאבים כגון תגמול כספי, זמן והזדמנויות למידה כדי לקדם את המורים ; ( ה ) עידוד ותמיכה מפורשים לפעילויות פיתוח מקצועי של מורים . מובן כי בין שני המונחים שנדונו עד כה – התפתחות מקצועית ופיתוח מקצועי – יש זיקה ויחסי גומלין . מחד גיסא, פיתוח הכישורים והמיומנויות של המורה הוא גורם הכרחי בהתפתחות ובקידום שלו . מאידך גיסא, על שאיפותיו המקצועיות של המורה לבוא לידי ביטוי בעת עיצוב תוכניות הפיתוח המקצועי שלו .
|
|