|
|
עמוד:56
מ ת ו ו ה נ י ה ו ל י 56 לתנאים משתנים היא חיונית לתפקוד מיטבי של המערכת כולה . המבנה הזה מניח שהידע המקצועי הנדרש נמצא כולו ביחידה שעליה מוטלת האחריות לביצוע מטלה מסוימת . המבנה אינו מעודד שיח או שיתוף פעולה ( רוחבי ) בין היחידות . בישראל, באופן ייחודי, משרד החינוך הוא הבעלים של החלק הארי של בתי הספר היסודיים, והמעסיק הישיר של כ - 120,000 מורים בבתי הספר שבבעלותו . מאפיין נוסף של מערכת החינוך הישראלית הוא היעדרו של דרג שלטוני ביניימי, כמו מחוז ( כדרג שלטוני נבחר ולא כזרוע של תת-השלטון המרכזי ) או דרג שלטוני אזורי, כפי שהמליצה ועדת דוברת ( 2005 ) . הרשות המקומית, שהיא הדרג השלטוני הנוסף, אחראית, על פי החוק, על רישום תלמידים ועל שיבוצם בבתי הספר, על תחזוקת בתי הספר וציודם, והיא הבעלים של בתי הספר העל-יסודיים . ואולם הרשויות מפעילות רק כ - % 40 מבתי הספר העל-יסודיים בישראל, בעוד הפעלת שאר בתי הספר הועברה מהרשויות לרשתות חינוך פרטיות ( על פי הנחיות חוזר מנכ"ל מ - 2016 הרשויות מחויבות להסדיר העברה זו במכרז מסודר עד שנה"ל תשפ"א ) . מיפוי המצב הקיים ההסכמות שהתגבשו בשנות ה - 50 ועליהן התבססו משטר הרווחה ומערכת החינוך החלו להתערער ( בארץ ובמדינות רווחה אחרות ) כבר בסוף שנות ה - 70 של המאה הקודמת . ערעור זה התרחש כאשר שינויים חברתיים, כלכליים ופוליטיים העלו על סדר היום הציבורי את הצורך בשירותים מותאמים לקבוצות בעלות מאפיינים ייחודיים . המהלך הזה החל במערכת החינוך בישראל עם ההכרה בצרכים ייחודיים של בעלי לקויות, שבעבר כלל לא זוהו ולא הוגדרו, ועם כניסתם של בעלי עניין רבים לזירה החינוכית, ובהם רשויות מקומיות חזקות . במחצית שנות ה - ,80 עם העלייה של יהודי אתיופיה, הוכר הצורך בהתייחסות מיוחדת לקבוצה זו, הן במערכת החינוך הן במערכות חברתיות אחרות . למעשה ניתן לדבר על שלושה שינויים מרכזיים שיצרו פער בין המבנה הבירוקרטי המסורתי לצרכים הקיימים במערכת : 1 . התחזקות של גישות חינוכיות רב-תרבותיות ושל שיח בנושא זכויות הפרט וזכויות חברתיות קיבוציות העצימו את ההכרה בזכות לחינוך מותאם ובחובתה של המערכת לספק לקבוצות שונות באוכלוסייה חינוך כזה . הפתרון של משרד החינוך למתח שנוצר בין אספקת שירות אוניברסלי לבין ההכרה בצרכים ייחודיים של קבוצות היה הוספת פונקציות שנראו רלוונטיות לפתרון הבעיה – הקמת אגף עולים, פיצול החינוך המיוחד לאגפי לקויות וצרכים מיוחדים, הקמת מחלקה ולאחר מכן אגף ( ואגף בכיר ) לתכנון ולאסטרטגיה, הקמת אגפים ליישום רפורמה כזו או אחרת ועוד . כל תוספת כזו מאורגנת במבנה היררכי עצמאי, הן במטה הן במחוזות . 2 . גידול בהיקפי הפעילות של המערכת, המקטין יכולת שליטה ובקרה של השלטון המרכזי . לכאורה המבנה הארגוני של המשרד הבנוי ממחוזות ( מחוזות גיאוגרפיים ומחוז התיישבותי ארצי ) ומיחידות מוכוונות אוכלוסייה קונקרטית ( חרדי, ממלכתי-דתי, ערבי ) היה אמור לתת מענה לגידול זה . אך כשם שצוין לעיל, יחידות אלו הן חוליה בשרשרת ההיררכית ואינן יחידות עצמאיות . כלומר השלטון המרכזי מחזיק בידיו את מירב הסמכויות ומפעיל את מדיניותו באמצעות המחוזות במודל "מניפה" . 3 . בעשורים האחרונים נכנסו מגוון של שחקנים נוספים לזירת ההשפעה על תוכני מערכת החינוך ויעדיה . ציינו לעיל את חלוקת העבודה הפורמלית בין השלטון המרכזי כאחראי בלבדי על התוכן לבין
|
|