|
|
עמוד:32
32 להגיע לתמונה מדויקת ככל שניתן על מיקומו של כל אזרח בשוק העבודה, והסיבות לאי- השתתפות בשוק העבודה . נראה שמנקודת המבט של מערכות חינוך, ההגדרות האירופית והבריטית רחבות יתר על המידה, שכן הן כוללות גם הכשרה מקצועית והשתתפות בשוק העבודה . ההגדרות של האו"ם וארה"ב, לעומת זאת, מתמקדות בהשתתפות ובהצלחה בלימודים במערכת החינוך עצמה, החל מגיל הגן ועד לסיום התיכון . שיטת המדידה של האו"ם, שלפיה בכל שנת לימודים נמדד מצבם של כל התלמידים שהיו רשומים במערכת החינוך, נותנת תמונת מצב שנתית על כמות הנושרים, שניתן לפלח לפי שכבות גיל וכיתות ולפי משתנים נוספים ככל שהנתונים מאפשרים . שיטת המדידה האמריקאית מאפשרת התבוננות בתופעת הנשירה בגיל התיכון מזוויות שונות, מנקודת מבט של אירוע – כמה נשרו בכל שנה, ומנקודת מבט של סטטוס – כמה נושרים ישנם בשכבת גיל מסוימת . נראה ששילוב הגישה של האו"ם עם הגישה האמריקאית תאפשר יצירת מדדים מקיפים על המתרחש במערכת חינוך ספציפית . אם כן, ניתן לנסח כמה מדדים המשמשים זה לצד זה, ואין צורך להסתפק במדד יחיד . מן הדיון בדרכי המדידה ניתן להעלות מספר מסקנות נוספות, וביניהן : א . מדידה והערכה מקיפות ומדויקות ככל הניתן של תופעת הנשירה אפשריות כאשר מתַכללים מידע רב ככל האפשר מתוך מסדי נתונים שונים . ישנה חשיבות לשיתוף פעולה בין משרד החינוך לבין גופים נוספים להשגת מידע מקיף . ב . איסוף נתונים על משתנים שונים מאפשר פילוח של המידע לפי אותם משתנים בהמשך . כדאי לאסוף מידע רחב שיאפשר הבנה מעמיקה יותר של תופעת הנשירה ומאפייני הנושרים . ג . לנקודת הזמן שבה נמדדת הנשירה יש השפעה רבה על התוצאות . מתחילת שנת הלימודים ועד לסיומה ישנו תהליך מתמשך של נשירה, אך תלמידים רבים שבים למערכת החינוך עם תחילת שנת הלימודים הבאה . יש לשקול היבט זה בתכנון נקודות הזמן למדידת הנשירה . הדיון בניבוי הנשירה העלה את התובנה שזיהוי תלמידים בסכנת נשירה אינו מצריך הבנה מעמיקה של מאפייני הנושרים והגורמים לנשירה, והוא יכול להתבצע ביעילות רבה גם על בסיס משתנים ספורים של תפקוד התלמיד בבית הספר . התפתחות טכנולוגיות המידע בשנים האחרונות מאפשר ניבוי יעיל אף יותר, אך שיטות אלו עוד נמצאות בשלבי פיתוח .
|
|