|
|
עמוד:10
01׀להפוך לבולגרים לבין העם הבולגרי המתמשכים עד היום . המחקר בספר זה מניח שדמותה של יהדות בולגריה עוצבה עד ערב מלחמת העולם הראשונה, ועל כן יש לבחון את האירועים בתקופה הרלוונטית ואת חלקה של ההנהגה היהודית בהם . הספר נפתח בהקדמה קצרה על תולדות מדינת הלאום הבולגרית עד מלחמת העולם הראשונה, ועל הרקע להתפתחותן של הקהילות היהודיות באותה תקופה . הפרק הראשון עוסק בקהילות הבלקן המזרחי בשלהי השלטון העות'מאני ובקשרים שהתפתחו עם קהילת יהודי וינה הספרדית . קשרים אלה, לצד רווחה כלכלית שידע האזור, פתחו צוהר אל ההשכלה וקידמו את החינוך היהודי המודרני . מאמצע המאה התשע עשרה החל העם הבולגרי בתהליך של כינון עצמאותו . סייעו לו בכך הרוסים, שהכריזו בשנת 1877 מלחמה על האימפריה העות'מאנית וכבשו את האזור . לאחר המלחמה התכנסו המעצמות בברלין וכוננו את מדינת הלאום הבולגרית כמונרכיה חוקתית שהעניקה שוויון זכויות לכל אזרחיה . אירועי המלחמה זעזעו את הקהילות היהודיות, ולאחריה היה עליהן לאחות את השברים ולנסות לשקם את חייהן . המדינה החדשה אמנם העניקה שוויון זכויות לכל אזרחיה, אולם הקהילות התקשו להסתגל לסדר החדש : שפת המדינה לא הייתה מוכרת, השווקים נפתחו בשבת, ועדי הקהילות לא תפקדו, מערכת החינוך היהודית הייתה קרובה לקריסה, הוטלה חובת גיוס לצבא והאנטישמיות שגאתה זרעה פחד ובהלה . מציאות קשה זו הצמיחה הנהגה מרכזית של נוטבלים, שכוננה מוסדות חדשים . לתפקיד הרב הראשי של יהודי בולגריה נבחרו רבנים משכילים ממרכז אירופה, מתוך רצון להגיע להישגים דומים לאלה של קהילות יהודיות במערב . לקראת סוף המאה הופיעה בבולגריה התנועה הציונית שהתסיסה את הרחוב היהודי וקראה תיגר על שלטונם הבלעדי של הנוטבלים . התודעה הלאומית של יהדות בולגריה התהוותה תוך כדי מאבק פוליטי חריף בין התנועה הציונית לנוטבלים, בעוד האנטישמיות נושפת בעורפם . תרמו לכך בין היתר יחסי הגומלין עם העם הבולגרי ושאיפותיו הלאומיות . אפשר לומר בביטחון שיהודי בולגריה היו שותפים מלאים למאווייה הלאומיים של החברה הסובבת . עד אמצע המאה העשרים יצאו הבולגרים לארבע מלחמות כדי להשיב חבלי מולדת, ובשלוש מהן הובסו . תוצאות המלחמות השפיעו גם הן על התודעה הלאומית של יהודי בולגריה . ההיסטוריוגרפיה של יהדות בולגריה נכתבה לאחר מלחמת העולם השנייה . כותביה נחלקים לשתי קבוצות . באחת קומוניסטים יהודים בעיקר, שנשארו
|
|