א

עמוד:12

דן מירון | 12 | להיחשב עניין קל ערך ? ) . אפילו מייצג בלק את הלא-מודע הליבידיאני של יצחק ( ואין ספק שהוא מייצג הרבה יותר מזה ) , הרי ללא מודע הזה, כפי שלמדנו מן הפסיכואנליזה העדכנית, ובייחוד מזו של לקן, יש 'אינטלקט' חתרני משל עצמו, ואין כל סתירה בקישורו עם ארודיציה תרבותית וספרותית . אינטלקט זה אכן מרבה לצטט ודווקא ציטוטים הסותרים זה את זה ( כמו הציטוטים מ'פאוסט' ו'לישרים תהילה' ) , שהרי מגמתו היא חתרנית, מגמת ערעור לשם דקונסטרוקציה . בשום פנים ואופן אי אפשר לנתק את המשתמע מאמירותיו המביכות מכלל המשמעות החיה, הדינמית של הטקסט, באשר ניתוק כזה יביא לקיבוע אבחנותיו של הפרשן בפן אחד מן הפנים הרבים של הסיפור, שהרב- פניות היא עיקרו . מכל מקום, אפילו נקבל את ההנחה כי לא כל האזכורים והציטוטים במחשבותיו של בלק ראויים לתשומת לב מפורטת, הרי דומה כי אזכור המונולוג מן התמונה הראשונה ב'פאוסט' איננו יכול להיחשב אזכור בידוחי זניח . אמנם, לכאורה, מה משמעות יכולה להיות להשוואה המבדחת של הכלב הנבוך עם המלומד והאלכימאי פאוסט, מייצגו של האדם הרנסנסי ההולך בגדולות, המסתער על סודות ההוויה בצימאון חסר גבולות לדעת, להרפתקה, להתנסות ? ברור כי השוואה כזאת היא רק חלק ממסכת בידוחית מוק-הרואית, המוסיפה לסיפור הטרגי של יצחק / בלק ממדים קומיים וסטיריים . עם זאת אין להטיל ספק בכך, שעגנון היה גם 'רציני' לחלוטין באזכור 'פאוסט' ; וזאת לא רק משום שנודעת, כאמור, משמעות רצינית מאוד לכלל המסכת הבידוחית המוק-הרואית הנ"ל, אלא גם, ובעיקר, משום המשקל הרב שהקנה המספר לאזכור בעצם הניסוח הקצר אך הטעון שלו . עגנון לא רק ציטט את דברי פאוסט בדייקנות ואף זיהה אותם כדברי פיוט ( 'פייט — פייטנם' ) , אלא גם הדגיש כי מדובר ביצירה המייצגת עולם זר לתרבות היהודית . 'פאוסט' עוסק באיש גרמני, שהפיוט על אודותיו נכתב בידי המשורר הגרמני בה"א הידיעה, מי שניתן לזהותו כ'פייטנם', מושג טעון מאוד העשוי במתכונת מושגים כגון שבתם , אידיהם , משיחם , והמבליט את הזרות התרבותית-הדתית של היצירה ויוצרה . ( ביצירה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא