א

א

מתוך:  > בין שתי נשמות > א

עמוד:11

בין שתי נשמות : האנלוגיה הפאוסטית ב'תמול שלשום' מאת ש"י עגנון | 11 | שלשום' שלו הייתה שונה למדַי מזו של קורצווייל ( הוא ראה בבלק מעין בבואת הצד ה'כלבי' של יצחק, כלומר, בבואת אומללותו, היותו 'בודד ככלב', 'מושלך' לתוך עולם זר ומתנכר ) , הרחיק לכת ממנו והזהיר את הקוראים מפני היתפסות ל'תעלולי המצוד' האירוניים והאלגוריים שעגנון פיזר על פני הרומן, ובייחוד מפני התייחסות רצינית מדי ללמדנותו, לחקירותיו ול'רגעיו הפילוסופיים' של הכלב, שאינם באים אלא למטרות הלעגה על יומרות הדעת וההבנה של המדע . מי שמבקש ומוצא בכל אלה תוכן שמעבר לסטירה כזו עתיד, לדברי הפרשן, 'ללכת שולל ולפרש פירוש 'עמקני' את עלילת הרומאן עד כדי לשוות לה מראית פנים מלודראמאטית, רגשנית ובכיינית ורבת-פאתוס, שעה שהסופר עצמו שופך עליה את האור הבהיר והאכזרי של הלעג הקר' ( שביד 1964 : 59 ) . היו, כמובן, כאלה שסברו אחרת . משולם טוכנר, שבניגוד לקורצווייל פירש את התפקוד הפסיכולוגי של בלק ( כחלק מאישיותו של יצחק ) לא כזה של ה'סתם' האינסטינקטואלי אלא דווקא כזה של האגו בחלקו האינטלקטואלי-החקרני, טען כי כל הגיג מהגיגיו של בלק טעון 'חקירה גדולה' . כמסמל החקרנות וה'חיטוט' של 'הדור הברנרי', או גם כמייצג 'תודעתו העצמית של דור מעורער' וכמגלמו של 'משבר היהדות' ראוי בלק למלוא תשומת הלב של הפרשנים . 'דורות עתידים להשקיע את הגיגי רוחם באליגוריה רבת משמעות זו', קבע טוכנר ( ראה טוכנר 1968 : 73 – 80 ) . במידה שנבואה זו התגשמה, הרי הייתה הגשמתה — עד כה — חלקית מאוד ( ראה ברזל 1969 , 1970 ; שרייבוים 1993 : 93 – 132 ; ערפלי 1998 : 224 – 267 ) . דעתנו נוטה בעניין זה לצד דעתו של טוכנר ( ללא קבלת כלל הפרשנות שלו ל'תמול שלשום' ) . נראה לנו כי ללא פירוש רצין לחלוטין של 'התנהגותו' של בלק לא יהיה ניתן לקרב להשגת המשמעות המלאה — או גם המשמעויות הרבות והשונות, ואפילו הסותרות זו את זו — של 'תמול שלשום' . זאת אף על פי שההגות הזו אכן משתלבת במסכת סטירית, ובעצם דווקא משום כך ; אלא שמסכת זו היא מעיקריו של הרומן ( כיצד יכולה סטירה על מוסדות הדעת והתרבות

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר