א

עמוד:10

דן מירון | 10 | תרפ"ז : רל"ג ) . יש להניח, שגם דברים אלה היו ידועים לקוראים לא מעטים בעת כתיבת 'תמול שלשום', כשמחזות רמח"ל, ובייחוד 'לישרים תהילה', עדיין היו נלמדים כחלק מתכנית לימודי הספרות של בתי הספר התיכוניים . הציטט מ'פאוסט' והציטט מ'לישרים תהילה', צריך לומר, 'משלימים' זה את זה דווקא משום שהם סותרים זה את זה : הראשון בא להטיל ספק בתועלת שבחקירה המדעית ובחשיבה הרציונולית והסדורה, ואילו השני בא לאשר את ערכו הגדול של 'מחקר', העשוי להעניק לאדם לא רק ידיעה בהירה של ה'אמת' אלא גם נחמה בעת יגון ומצוקה . ב'תמול שלשום', כפי שיודע מי שדקדק במעקב אחר רשת התבניות המשמשות בתשתית הסיפור, אין לך אמת שאינה מזמינה אמת שכנגדה, ואין לך עמדה שאינה נסמכת על היפוכה . נשאלת השאלה, כיצד צריכה הפרשנות של 'תמול שלשום' לנהוג באזכורים ובציטוטים כאלה . האם עליה לתת עליהם את לבה ולנסות ללכת בעקבותיהם ולבדוק את הזיקה האפשרית בין הרומן לבין היצירה שממנה הם נטולים או שאליה הם מכוונים ; או שמא תטעה הפרשנות אם תעשה כזאת ותיפול לתוך פח שטמן לה הסופר ברומן, שהוא, בין השאר, התקפה רבתי הן על הארודיציה הספרותית הן על מוסד הפרשנות הטקסטואלית, והוקעה סטירית חריפה של שגיונותיהם ומשגיהם . דומה כי הפרשנות בעיקרה נטתה אל האפשרות השנייה ונמנעה ממתן דעת יתר על ה'מקורות' הספרותיים של 'תמול שלשום' . ברוך קורצווייל סבור היה שה'למדנות' וההגיונות של בלק הם בבחינת תוספת סטירית מפולפלת, שאין לה נגיעה של ממש עם התוכן הפסיכולוגי האמתי של יחסי יצחק / בלק, ומשום כך אין לפרשנות עניין בהם ( ראה קורצווייל 1962 : 104 – 115 ) . סברה זו עלתה, כמובן, בקנה אחד עם הבנת הכלב כמייצגו של ה'אִיד' או ה'סתם' הפרוידיאני באישיותו של יצחק . על פי סברה זו אל לו לפרשן לייחס משמעות מרחיקת לכת ל'הגיגיו' של מי שאיננו אלא גילומו של הרובד היצרי- האינסטינקטואלי של הנפש . אליעזר שביד, הגם שפרשנות 'תמול

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא