א

עמוד:9

בין שתי נשמות : האנלוגיה הפאוסטית ב'תמול שלשום' מאת ש"י עגנון | 9 | המחשבה והדעת . ברבים מפרקים אלה מפתח המספר שיח נרטיבי אנציקלופדי הקובע רקע של ארודיציה תרבותית-ספרותית נרחבת למחשבותיו של הכלב ( ממש כשם שמחשבותיו של יצחק נטולות כמעט כל זיקה לטקסטים, אפילו לאלה המוכרים והידועים ביותר למי שלמד ב'חדר' וחי בקרב החברה היהודית המסורתית ) . כך משתלבות המחשבות הללו במסכת סטירית רחבת יריעה, העוסקת בנושאים כמו מהות הידיעה והטבע החמקמק של האמת, הזהות, הערך של המסורת התרבותית בכללה ושל זו היהודית בפרט, ובעיקר טבעה של השפה ומידת ההתאמה שבין המילים לבין ה'דברים' המסומנים על ידיהן . סטירה זו מגיעה לשיאה לקראת סיום הרומן, שעה שבלק מתגלה כמין פילוסוף קיני, והוא מפתח השקפת עולם 'כלבית' סדורה וכן מיתוס בריאה כלבי, המציע כביכול הסבר אטיולוגי של המציאות שבתוכה הכלב נתון . בשלב זה בלק הוא כבר 'משוגע' באמת . אולם כבר בראשית התפתחותו ה'אינטלקטואלית' של הכלב, עם הוצאתו האלימה — על ידי הצבּע ומכחולו הנוטף — מעולמו הצר והפשוט, משמשת הארודיציה הספרותית אמצעי בפיתוח ממדים שונים בדמותו . המספר מניח לכלב כבר בשלב זה לצטט לא רק מתוך 'פאוסט' אלא גם ממקורות אחרים, ידועים הרבה פחות . אם הציטוט מ'פאוסט' ציין את השלב הראשון של התלבטותו, שלב התעייה ללא כל מוצא, הרי השלב השני, שלב ראשית הידיעה, מצוין על ידי ציטט ממחזה הגותי אחר . גם עתה בלק עדיין אינו יודע מהי ה'אמת' אבל הוא כבר יודע שאינו יודע, וכמו כן יודע הוא שהשינוי שחל בו החל בעת המגע בינו לבין הצבּע, 'אותו ריקא שעשה בי סימן' ( 292 ) . משום כך מניח הוא שהאמת ( או 'המסומן' ) ידועה לצבּע ובאמצעותו יוכל גם הוא, בלק, לגלותה . ידיעה זו מביאה לכלב נחמה כלשהי, שהוא מסכמה לא בדברים ש'פייט פייטנם' על אודות מלומד ומכשף גרמני, אלא בדברים הנטולים 'ממליצת המשורר האלוקי' : 'ברוך תהיה [ צ"ל תהי ] מחקר, כי ניחמתני / עת משברי יגון עד נפשי באו' ( שם ) . הדברים נטולים מתגובתו של יושר על המונולוג הארוך של מחקר במערכה השנייה ( או 'החלק' השני ) של 'לישרים תהילה' מאת משה חיים לוצאטו ( לוצאטו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא