|
|
עמוד:19
19 • רתימת ארגון מקצועי המתמחה בתחום לטובת התוכנית הן תוכניות בגישת "כלל בית הספר" הן תוכניות בגישת "שילוב חינוך להתנהגות בטוחה בתוכניות הלימודים" ( ראו כל התוכניות שהוזכרו בדוח פרט ל - 1 . 1 . ,1 ורוב התוכניות המתועדות הנוספות ב - 2013 ; 2011 Copsey, ) נוטות לשתף פעולה עם ארגונים מקצועיים המתמחים בחינוך להתנהגות בטוחה : גופים ממשלתיים, גופים מהמגזר השלישי וגופים פרטיים . אלה משמשים מרכזי ידע ומקצועיות בנושאי הבטיחות, הבריאות והגהות . סקירת ספרות ( 2000 , . Klassen et al ) הגיעה למסקנות דומות, ולפיהן תוכניות מוצלחות נשענות על ארגונים ותשתיות הקיימים בקהילה, דבר שמפחית את עלויות מכשירי הבטיחות . הידע הרב הנצבר אצל גופים אלה תורם למקצועיות של התוכניות, דבר המסייע בהכשרה איכותית של בעלי העניין בתוכנית, בליווי שלהם ובבקרה עליהם ( ראו לדוגמה תוכנית 2 . 1 . 1 לעיל ) . כמו כן, מקצועיותם ותשתיותיהם מסייעות בהעברת הידע הלאה, לבתי ספר נוספים ברחבי המדינה ( ראו לדוגמה תוכנית 2 . 2 . 1 לעיל ) . באופן דומה, במחקר שנערך באנגליה זוהה הצורך לחשוף את המורים כחלק מהכשרתם להדרכות להתנהגות בטוחה שיקיימו ארגונים מקצועיים ( 2004 Shearn & Weyman, ) . • שיתוף מגוון בעלי עניין רלוונטיים בגיבוש התוכנית וביישומה חלק מהתוכניות, לרוב בגישת "כלל בית הספר" ( כפי שהורחב בתוכניות 1 . 1 . 1 – 2 . 1 . 1 לעיל ) , מאפשרות למגוון בעלי עניין בבית הספר ( תלמידים, מורים, אנשי צוות חינוכי, צוות הנהלה, מנהל או מנהלת, הורים, קהילה וכו' ) לקחת חלק פעיל בגיבוש הכשרת המורים וביישומה . שילוב בעלי העניין בתהליך מסייע ביצירת אקלים ארגוני תומך להכשרת המורים . מסקירת ספרות של התערבויות למניעת פציעה בקהילה ( 2000 , . Klassen et al ) עולה כי אחד הגורמים המובילים להפחתת פציעות הוא שיתוף בעלי עניין בפיתוח תוכנית מניעה ; זאת מאחר שמעורבותם ובעלותם על התוכנית מגבירות את הסבירות ללחץ חברתי מחד גיסא ולחיקוי התוכנית מאידך גיסא, מה שמוביל לאימוץ נרחב של התנהגות בטוחה ( Klassen et al . , 2000 ) . בהתאמה, נמצא כי ככל שיש יותר מחויבות של בעלי עניין לתוכנית, כך משתפר תיעוד ההיסטוריה הבטיחותית של בתי הספר ( 2009 Copsey, ) . לעומת זאת, תוכניות שלא השכילו לכלול מגוון בעלי עניין בגיבושן וביישומן התקשו לעיתים להגיע להישגים משביעי רצון . לדוגמה, התוכנית להדרכת בטיחות למורים לחינוך גופני בגרמניה ( Copsey, 2009 ) לא כללה דיאלוג עם בעלי עניין אחרים בבתי הספר, עם גורמים מקצועיים מתחום הספורט ועם רשויות המחוז והמדינה . ואכן, למרות הדרכות מפורטות שהועברו למורים מרחבי המדינה, לא הצליחה התוכנית להוריד את מספר התאונות בשיעורי ההתעמלות בבתי הספר ( 2009 , Copsey ) . לסיכום, מאפייני התשתית של כל אחת מהגישות – גישת "כלל בית הספר" וגישת "שילוב חינוך להתנהגות בטוחה בתוכניות הלימודים" – מניבים יתרונות וחסרונות משלימים ( כלומר, יתרון של האחד הוא חיסרון של השני ולהפך ) . יתרונותיה של גישת "כלל בית הספר" הם רתימת בעלי עניין מגוונים והטמעה מקיפה ומשמעותית של התכנים הגלובליים העוסקים בחינוך לבריאות . בשל הצורך לגייס שותפים רבים ושעות הפעלת תוכנית רבות, חסרונותיה הם מורכבות ההפעלה והתחזוקה . יתרונותיה של גישת "שילוב חינוך להתנהגות בטוחה בתוכניות הלימודים" הם עלותה התקציבית הנמוכה יחסית וקלות הפעלתה והפצתה
|
|