|
|
עמוד:8
8 אלא כְּאופן של הַ מֵעֵבֶר לַהֱיות , כְּיחס של ה " מחשבה " אל הָ אַחֵר וכן - על-פני דמויות שונות של החברתיות נוכח פני האדם האחר : ארוטיות , אבהות , אחריות לזולת - כְּיחס אל האחר לגמרי , אל הטרנסצנדנטי , אל האינסופי . יחס ] relation [ - או דת ] religion [ - שאינו בעל מבנה של דעת , כלומר של התכוונות . זו האחרונה צופנת בחובה את הַהנְכחָה ] - re présentation [ וגוררת את האחר בחזרה אל הנוכחות ואל הנוכחות- יחד . הזמן , בַּדִיאַ-כְרונִיוּת שלו , משמעותו לעומת זאת יחס שאינו מסכן את אחרות האחר , הגם שהוא מבטיח כי ה " מחשבה " לא תישאר לגביו שוות נפש . ואמנם , משמעות הזמן , כאופן של הַהֱיות הסופי , היתה אמורה להיות התפזרות הֱיותוׂ שלמָה שהווה למומנטים המוציאים זה את זה , וכן - כרגעים בלתי-יציבים או בלתי-נאמנים לעצמם - אף מסתלקים כל אחד בתורו לַעָבָר , אל מחוץ לנוכחותם שלהם , בְּסַפְּקָם בכל זאת את אִידֵאַת הַבָּרָק של הנוכחות הזו , ובכך מצביעים הן על חוסר מובנהּוהן על מובנה , הן על המוות והן על החיים . אולם , אם כך , הָאֵין הנצח - שבאידאה שלו מתיימר השכל כביכול להחזיק א-פריורי , מבלי לשאול דבר מן המשך הנחווה , כְּאידאה של אופֶןהֱיות שבו הריבוי הוא אחד , והמעניק 4 את מובנה המלא - האֵין הנצח חשוד תמיד שהוא רק הסוואהלַנוכְחִיוּת לִבְרַק הַעַיִן - לְחֲצִי האֱמֶת - של הרגע , המוּשְׁהה בְּדמיון שמסוגל לְשַׂחֵק באי-זְמַנִּיּ וּת וְלשְׁגות בְּאשׁליית כינוסו-מחדש של הבלתי-ניתן-לְכינוס ? הנצח הזה , והָ אֵל האינטלקטואלי הזה , האֵין הם לפיכך , בסופו של דבר , מורכבים מחצאי רגעיה המופשטים והמעורערים של ההתפזרות בזמן , בבחינת נצח מופשט וְ אֵל מת ? מנגד , התזה המרכזית המבליחה בתוך הזמן והאחר עניינה בחשיבת הזמן לא כִּפְחת של הנצח , אלא כְּיחס אֶל זֶה , אשר - מעצמו בלתי- ניתן-להטמעה , אחר לחלוטין - לא ניתן להטמיעו בניסיון , או אֶל זֶה , 5 אם הָ אינסופי הזהאשר - מעצמו אינסופי - לא ניתן להקיפו בהבנה ; או האחר הזה עוד יכול בכלל לסבול שנורה עליו באצבע באמצעות הכינוי המורהזה , כמו אובייקט פשוט , או שנצמיד לו תווית מיידעת או 4 ] présent . ר ' הערות על התרגום [ 5 ] com - prendre [
|
|