|
|
עמוד:13
מחשבות על טקסט 13 הבנה לאפשרות להרשעה במקרה שכזה בבית המשפט, מתייעץ עם יוסף, אחד מהאברכים הבקיאים בכולל, וחוזר לחברותא עם ציטוט מהלכות סנהדרין : אין בית דין עונשין באומד הדעת, אלא על פי עדים בראיה ברורה . אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו, והיתרו בו והעלימו עיניהם או שנכנס אחריו לחורבה ונכנסו אחריו ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג, הואיל ולא ראוהו בעת שהיכהו, אין בית דין הורגין בעדות זה . ועל זה וכיוצא בו נאמר : "ונקי וצדיק אל תהרוג" ( שמות, כג, ז ) . ( משנה תורה לרמב"ם, שופטים, הלכות סנהדרין, כ, הלכה א ) לאחר ויכוח של דקות אחדות, מנחם שחלק על העמדה שהוצגה בברייתא, פונה אליי ואומר : זו דוגמה לשכל של תורה . קודם כול ההבנה שאתה לא יכול להרשיע אותו, אין ודאות . גם אם נראה לך שהוא הרוצח, אין עדים . כן נוח לך או לא, זה לא חשוב . אם הוא חייב בדיני שמים, אז הוא ייפרע שם, וצריך להבין שזה צדק . גם לי קשה, ואני כאן מכפיף את עצמי לגמרא . ההבנה שלי מתבטלת מול חז"ל . רק דרך לימוד כזה אני מגיע לשכל של תורה ובסופו של דבר אני מבין [ . . . ] היום אם תשאל אותי, אז ברור שהעיוות הוא לא פה [ מצביע על הגמרא ] אלא במה שאתה חושב . זה לא שכל ישר [ נוגע ברקתו ] , זה עיוות . מנחם מנסה ליישב את הקביעה, שנראתה לו פרדוקסלית, והוא מתאר את מה שהוא מכנה "תיקון השכל", כלומר הכפפה של דפוס החשיבה האישי או המקובל להגיון הגמרא, שמנוגד פעמים רבות להלכות ולמשפטי הגויים שהתקבלו לדעת אברכי הכולל במערכת המשפט הישראלית, ואף מנוגד למה שהוא מזהה בתחילה כחשיבה הגיונית, כ"שכל ישר" . * במהלך שיעור על פרשת המפגש השני היה דיון בקרב קבוצת הבוגרים השבוע שהתנהל בישיבה החילונית, מוסד חינוכי פלורליסטי ללימודי יהדות ששכן בזמן עריכת המחקר בדרום תל אביב . כך נדונה עקידת יצחק בשיעור * לומדים בשנות העשרים לחייהם המגיעים אל הישיבה לשנת לימודים לאחר שירותם הצבאי .
|
|