|
|
עמוד:12
12 שער ראשון המפגש הראשון הוא ויכוח בסוגיית הרשעתו או זיכויו של חשוד ברצח, שהתעורר במהלך לימוד בחברותא של מסכת סנהדרין, בין משה למנחם, אברכים הלומדים בכולל קטן בסגנון ליטאי הממוקם בשכונה חרדית בירושלים . משה ומנחם דנים במשנה המסבירה "כיצד מאיימין על העדים" : באילו מקרים מותר להעיד וכיצד יש להזהיר את העדים לפני מתן העדות ( סנהדרין ד, ה ; מופיעה בבבלי, סנהדרין לז, א ) . האברכים הלומדים את מסכת סנהדרין במשך חודשים מספר, דנים בברייתא המובאת בתלמוד ( סנהדרין לז, ב ) המנסה לקבוע "כיצד מאומד", כלומר מהו האומדן הנכון למתן עדות שלפיה ניתן להרשיע ברצח : תנו רבנן : כיצד מאומד ? אומר להן : שמא כך ראיתם, שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף [ חרב ] בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר ; אם כך ראיתם, לא ראיתם כלום . תניא : אמר רבי שמעון בן שטח : אראה בנחמה, אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר, ואמרתי לו : רשע, מי הרגו לזה, או אני או אתה, אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה : על פי שנים עדים יומת המת . ( דברים, יז, ו ) לאחר קריאת הברייתא האברכים משוחחים על הכתוב : משה : הוא לא יכול [ רבי שמעון בן שטח ] להעיד נגדו [ נגד החשוד ברצח ] , רק הוא ראה [ הוא העד היחיד ודרושים שני עדים ] . מנחם : זה אם הוא ראה אותו, קודם [ בתחילת הברייתא ] כתוב שלא ראה אותו בכלל . משה : תראה מה זה, הרי היום לא היו חושבים בכלל, מכניסים אותו לכלא . מנחם : למה שלא יכניסו אותו ? אתה לא תראה דבר כזה ותחשוב : הנה זה הרוצח ? ההפרדה בין דיני אדם לדיני שמים, הבאה לידי ביטוי בפסיקה שבמשנה, תוארה בכולל כמנוגדת לנורמות המקובלות במערכת המשפט המערבית, והישראלית בתוכה . הפרדה זו מבטלת בין היתר את כוחן של ראיות נסיבתיות וגורמת למתח בקרב הלומדים . משה, המתקומם על קביעתו של מנחם, שמגלה
|
|