|
|
עמוד:8
8 פתח דבר ועבדה כאחות מוסמכת, אך כשהייתי בן שבע חדלה לעבוד מפאת מחלה . למרות הקשיים הכלכליים בשל משכורתו הצנועה של אבי, הוריי רשמו אותנו לבתי ספר טובים, עודדו אותי ואת אחיי להצטיין בלימודים והשתדלו לפתח את תחומי העניין שלנו בעזרת שיעורים פרטיים וחוגים . את ה"אחרוּת" שלי בשל זהותי האתנית הרגשתי כאמור רק בגיל מבוגר, אבל את סימון זהותי המינית כשונה הרגשתי כבר בילדות . בשלב מוקדם של גיל ההתבגרות, כשהבנתי שאני הומו, ידעתי מבלי שמישהו דיבר אתי על כך, שכדאי לי לשמור זאת בסוד . אולם אף על פי שניסיתי להסתיר את זהותי המינית, היא לא נעלמה מעיני הסובבים אותי, ולאורך השנים ספגתי עלבונות בגינה . מתוך כך פיתחתי סגירות, ואולי גם יכולת התבוננות בחיים החברתיים, לעתים תוך השתתפות מסוימת . ייתכן שכל אלו גרמו לי לפתח סקרנות כלפי מחקר חברתי ותרבותי של אנשים "אחרים" כמו זה הנהוג באנתרופולוגיה והעומד בבסיסו של ספר זה . האנתרופולוגית עמליה סער ( 2015 ) הראתה שחוקרות ופעילות פמיניסטיות תמיד טענו "שהאישי הוא הפוליטי" וציינה שגם העשייה האנתרופולוגית שלה היא אישית ופוליטית . היא אישית כי היא משוקעת בה לגמרי, ופוליטית כי אותן סוגיות המעסיקות אותה כאישה פוליטית, מעסיקות אותה גם כאנתרופולוגית . ברוח דברים אלו, הסימון של זהותי האתנית, אף שלא הרגשתי באפליה על רקע אתני אלא בגיל מבוגר, היא שהביאה אותי לחקור את שכונת התקווה שבדרום תל אביב . היכרותי הקרובה עם המחיר של נשיאת זהויות שאינן מן הזרם המרכזי — זו האתנית וזו המינית — גרמה לי להיות מודע לאי- שוויון על רקע אתני, מעמדי, מגדרי ומיני . לכן נקודת המבט שלי על התהליכים החברתיים שיוצגו בספר, אינה רומנטית והיא לא נועדה לתאר מציאות אישית, עירונית ולאומית אידילית . היא מבקשת לתאר תהליכי הבניית משמעות בקרב תושביה הפגיעים של העיר לנוכח מגבלות המושתות עליהם בשל זהותם ואת הביטוי של אותן מגבלות בשולי העיר והחברה הישראלית .
|
|