|
|
עמוד:10
10 פתח דבר את פעילותה כדי ללחוץ את ידי בלבביות . ימית ליוותה אותי לחדר שבו שכבה סבתה . במפגש הקצר אתה היא התקשתה לדבר, אבל ימית סיפרה לי כי למרות בריאותה הרופפת של סבתה וגילה המבוגר, היא עדיין מבקרת בבית הקשישות המקומי . ימית, שהייתה אז רווקה וגרה בעיר במרכז הארץ, הציעה לי להתחיל לתעד את הקשישים מכיוון שהם "חיים על זמן שאול" . לפני שנפרדתי ממנה, היא הכירה לי את עובדת הסיעוד מהודו המלווה את סבתה, חייכה אליי ואמרה : "הנה לך עוד נושא" . אמנם יש דרכים רבות ללמוד את שכונת התקווה, אבל מלבד הנושאים שעניינו אותי כחוקר, ניסיתי להבין את נקודות המבט של התושבים המזרחים הוותיקים על המקום . בשלבים מוקדמים של המחקר הרגשתי מבוכה כשלא ידעתי לענות להם במה בדיוק הוא עוסק, אבל העמימות הזאת אפשרה לי להבין טוב יותר איך הם חוו את המציאות . לנוכח התמורות שחלו באזור בשנים האחרונות, שאליהן התוודעתי כבר בביקוריי הראשונים בשכונה, המחקר התחקה על האופן שבו אנשים מַבנים את השתייכותם לעיר בעת תהליכי שינוי ועל ההשפעה שיש לשינויים אלו על תחושת ההזדהות הרגשית של תושבים ותיקים עם מקום מגוריהם . סוגיה זו הנחתה אותי בעבודת השדה האנתרופולוגית שערכתי בשכונת התקווה בשנים 2010 - 2013 . במהלך המחקר פעלתי במגוון רחב של אתרים הקשורים לשכונה, שבסמוך אליה גם גרתי באותן שנים . בתקופה זו התנדבתי בבית הקשישות שבמרכז קהילתי מקומי ( להלן : בית הקשישות ) ובמרכז יום נוסף לאנשים מבוגרים ( להלן : מרכז היום ) . תיעדתי את המאבק של התושבים המקומיים במהגרים ובפליטים בישיבות ובהפגנות בנושא ברמה המקומית, העירונית והלאומית ; עבדתי בחנות בשוק התקווה והצטרפתי למסעות קניות שבועיים של דמות מוכרת מהאזור ; הלכתי למשחקי כדורגל של הקבוצה השכונתית "בני יהודה" ; התנדבתי בפרויקט חלוקת חבילות מזון מקומי ותיעדתי פעילויות, אירועים וטקסים שונים שנערכו בשכונה . במהלך שלבי המחקר גם ערכתי ראיונות עומק עם תושבים ופעילים משכונת התקווה . את הראיונות פתחתי בשאלה כללית על החיבור של בני שיחי אליה, ובמהלכם שאלתי שאלות מכוונות . לצד זאת אספתי חומרים אקטואליים על השכונה, ובהם סרטים, סדרות וכתבות עיתונאיות, והסתייעתי בהם
|
|