|
|
עמוד:13
פרולוג 13 כמו בכל ערך חברתי יסודי, ובפרט בערך עליון ה בס יס המוס ר י וראשון במעלה כזה ( גם משום שמי שאין לו תחושת ערך עצמי לא יוכל לכבד את הזולת ) , הדיון אינו רק על המינימום המשפטי, אלא גם על המשמעות ועל ההיקף של הערך מבחינה מוסרית וחברתית, שכן המשפט עוסק רק במינימום שמחייב גיוס של הכוח הכופה של המדינה, ושום חברה תרבותית אינה מסתפקת בנורמות משפטיות אכיפות . את ערך כבוד האדם אי-אפשר לממש ללא חמלה אנושית וללא אהבת האדם . דברים קולעים להפליא שם טולסטוי ב"התחייה" בפיו של נכליודוב בהתייחס להסעת אסירים, כשהסביר מדוע הוסעו ברכבת, בתנאים קשים, ללא אוויר, וכתוצאה מכך מתו שני אסירים : כל זה נעשה משום שכל האנשים האלה [ . . . ] , מושלי פלך, מפקחים על בתי סוהר, קציני משטרה, שוטרים — סבורים שיש מצבים בעולם שאינם מחייבים יחס אנושי כלפי בני אדם [ . . . ] כל האנשים האלה היו ככל הנראה חסינים, אטומים, לרגש הפשוט ביותר של חמלה, רק מפני שהיו בשירות המדינה . כמשרתיה, הם נאטמו בפני רגש אהבת האדם, כשם שהאדמה הזו המרוצפת אבנים מסותתות אינה חדירה לגשם [ . . . ] מחריד לראות אנשים שניטלה מהם התכונה האנושית החשובה ביותר — אהבה וחמלה לזולת [ . . . ] כל העניין הוא בכך שאנשים סבורים שיש מצבים שאפשר לנהוג בהם בבן אדם ללא אהבה, ואין מצבים כאלה . בעצמים אפשר לנהוג ללא אהבה, אך בבני אדם אסור לנהוג ללא אהבה, בדיוק כשם שאסור לנהוג בדבורים ללא זהירות . זאת תכונתן של הדבורים . אם תנהג בהן בחוסר זהירות, תזיק להן ולעצמך . אותו הדבר חל על בני אדם . ולא ייתכן שיהיה אחרת, שהרי אהבה הדדית בין בני אדם הנה חוק יסוד בחיים האנושיים . 4 את אלה — אהבה וחמלה — אי-אפשר לגייס באמצעות החוק, אלא מתוך עוצמתה המוסרית של החברה . הצורך להתגייס למען טיפוח כבוד האדם במערכת הבריאות נעוץ בחשיבותו של הערך כבוד האדם, במחויבותו המקצועית-אתית של הצוות המטפל לערך
|
|