|
|
עמוד:14
14 הפואטיקה של החלל דבריו של רנה וויג מוכיחים כי יש טעם לדבר על פנומנולוגיה של הנשמה . במקרים רבים עלינו להכיר בכך שהשירה היא מחויבות של הנשמה . התודעה המחוברת אל הנשמה יותר נינוחה ופחות התכוונותית מן התודעה המחוברת אל תופעות הנפש . בשירים מתגלים כוחות שאינם עוברים דרך מסלולי הידע . דיאלקטיקות ההשראה והכישרון מתבהרות אם מביאים בחשבון את שני הקטבים הללו : הנשמה והנפש . לדעתי, הנשמה והנפש הכרחיות לחקר תופעות הדימוי הפואטי על דקויותיהן השונות, בייחוד אם ברצוננו לעקוב אחר התפתחותם של דימויים פואטיים מרגע חלימתם ועד הוצאתם אל הפועל . עוד אחקור את החלימה 11 הפואטית כפנומנולוגיה של הנשמה בספר אחר . החלימה כשלעצמה היא מופע נפשי שאנו נוטים לבלבל לעתים קרובות מדי עם החלום . אולם כאשר מדובר בחלימה פואטית, בחלימה המתענגת לא רק על עצמה, אלא מכינה עינוגים פואטיים לנשמות אחרות, ברור שאיננו נמצאים עוד במדרון הנמנומים . הנפש יכולה להימצא במצב של הרפיה, אבל בחלימה פואטית הנשמה נותרת ערה, פחות התכוונותית, נינוחה ופעילה . כדי ליצור שיר שלם, בנוי היטב, הנפש חייבת לתכנן אותו מראש . אבל לדימוי פואטי פשוט אין תוכנית, נחוצה לו רק תנועה אחת של הנשמה . בדימוי פואטי אחד הנשמה אומרת את נוכחותה . 11 [ -rêverie חלימה . אחד המונחים המרכזיים בפילוסופיה של הדמיון הפואטי של בשלאר . זוהי החלימה שילדים כל – כך מוכשרים לה, הבהייה בעולם, החלום בעיניים פקוחות, שבשונה מהחלום הלילי מהווה מצב תודעה שכולו עירנות, אך בממד אחר מהעירנות הרגילה . מילה זו תורגמה בספר בדרך כלל כחלימה, ולעתים כחלימה – בהקיץ או חלום – בהקיץ . בשלאר חזר והדגיש את היסוד הנשי של מצב החלימה, לעומת החלום שהוא זכרי ביסודו, וציין שמהויות אלה משתקפות גם בשפה עצמה ( rêve בצרפתית ובעברית היא מילת זכר, בעוד rêverie היא מילת נקבה ) . בתרגום העברי השתדלתי לשמור על ההבחנה הזאת שבין זכר ונקבה ( חלום / חלימה ) . ]
|
|