מבוא

עמוד:8

מסכת תמורה 8 הם מונחים מקראיים שלא צמחו להם מונחים בתורה שבעל פה . לא צמחו להם מונחים "כלב "עכשוויים" משום שלא נהגו למעשה, אבל לשונות התמורה הם כנראה מונחים מעשיים ; מכיוון שהם לא היו מעשיים בימי תנאים אין זאת אלה שהם היו מעשיים בימי המקדש, ותנאים זכרו חלק מזיכרון המקדש האהוב והנערץ . אי האחידות והיעדר שיטתיות בטיפולוציטטו אותם כ ג ועוד ( "ג מ"פ – 'בקרבנות שלא הוקרבו מסיבות שונות ) בהשמדתם, מכירתם, דיני ולדות וכו מצביעים לדעתנו על זיכרונות ותקדימים סותרים, ועל כל פנים אין כאן תשתית איתנה ) ואחידה ( . לו היו אלו רק פיתוחים של בית המדרש הדן בנושא באופן של הלכות בית המדרש התנאי תאורטי, היה מקום לצפות להלכה אחידה ומנומקת . אנו נוטים לראות בהיעדר אחידות משפטית ראיה לאותנטיות ) מבחינה היסטורית ( . לו היו כל אלה פרי דיונים בבית המדרש, היינו מצפים המשפטי מלמד על שלבים של הלכה חיהלמערכת אחידה ומנומקת . דווקא היעדר הסדר שעוצבה תוך כדי ויכוחים ושינויים, או לפחות על מנהגים שונים שנהגו במקדש בו זמנית . במקרה נוסף אחר אנו שומעים על נוהגים שונים במקדש שהפכו להיות מחלוקת תנאים ) ראו ם השונים הקדומים . ג ( . המחלוקת התנאית ממשיכה את הנוהגי"ט מ"ד ; זבחים פ"ו מ"פירושנו לפ אלא שכנראה מה שלא הוכרע בימי הבית, ונותר בתחום האפור שבו כל אדם וכל פקיד מקדש ו . "ז מ"נוהג כהבנתנו, הפך למחלוקת הלכתית לכל דבר בבית המדרש התנאי, וכן נפרש בפ מונחים מיוחדים ן עניין זה . לפיכךכל נושא התמורה מחייב מינוח מיוחד . רק במשניות בודדות מחוץ למסכת נדו חלק מהמונחים הייחודים מופיעים רק במסכת בגלל נושא ייחודי זה, ואין בכך ראיה לתופעה א ( מופיע במשנתנו במשמעות "ה מ" ) פ"מערימין"עריכתית מיוחדת . עם זאת, ראינו שהמינוח שאינו רק ייחודי, אלא הוא גם הסדר שלא נוצל 2 ב ( "ב מ" ) פ"חייבי עולה"ייחודית, וכן המינוח במסכתות אחרות . א מופיעה רשימה "ו מ"במקביל מצאנו במסכת שימוש בשפה ההלכתית הרגילה . כך, למשל, בפ של פסולים שהיא הרשימה הרגילה של הפסולים למזבח, והיא חוזרת במקורות ) כגון משנה, תופעה זו של רשימות קבועות מלמדת על ג ועוד ( . "ב מ"ג ; פרה פ"ט מ"א ; פ"ח מ"זבחים פ התפתחות ספרותית ועל התגבשות שפת בית המדרש . כפי שנביא בפירושנו . ,המינוח מופיע עוד פעם בספרא 2

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא