|
עמוד:14
14 מה שאירע בעקבות מחאת קיץ ,2011 כאשר הממשלה והטייקונים שיתפו פעולה, גם אם באופן מוסווה, כדי למנוע חלוקה מחדש של משאבים — למשל, בתחומי הדיור, התעסוקה, השירותים, התשתיות, החינוך, הבריאות והרווחה — בין השכבה החברתית המצומצמת מאוד המרכיבה את 'העשירון העליון' לבין מעמד הביניים והמעמד הנמוך . עוד ממשיך מרקוזה וטוען כי עלינו לתת את הדעת על יחסי הגומלין שבין צדק לדמוקרטיה, ולהיות ערים לכך שתהליכים דמוקרטים פורמליים לא מייצרים תמיד תוצאות צודקות . חרף הנחה זו, הוא תופס את הדמוקרטיה כאמצעי היעיל ביותר לקידומו של צדק חלוקתי וצדק פוליטי . בהקשר זה מעניינת המשגתו של איסי רוזן צבי את המושג 'צדק', כאשר הוא כורך אותו בנושאי סביבה ומשם הלאה ל'צדק סביבתי', שהוא מונח שנוי במחלוקת, בשל הבעייתיות בהגדרת מהותה של הסביבה, כמו גם בשל ריבוי הפרשנויות למונח צדק עצמו . במאמרו דן רוזן צבי ביחס שבין הזכות לסביבה נאותה לבין 'צדק סביבתי' המבוסס על שתי זכויות חוקתיות — הזכות לשוויון והזכות להליך הוגן . לטענתו, הזכות לאיכות סביבה נאותה הינה זכות מוחלטת, בעוד שצדק סביבתי הינו מושג הנתון לפרשנויות . עם זאת, רוזן צבי גורס כי הדיון בצדק סביבתי מן הראוי שיתייחס לצדק ההליכי והחלוקתי כאחד, שכן כל אחד מהם עונה על מרכיב אחר של הבעיה . בנוסף, מראה רוזן צבי כי יש לחזור לפרשנות המקורית של המושג ולהחילו רק על מפגעים סביבתיים הקשורים לסביבה הפיזית ולא על טובין — גם אם אלה קשורים לסביבה . ערן פייטלסון בחר להתייחס למושג 'קיימוּת' מתוך פרספקטיבה אחרת, זו של פיתוח כלכלי . במאמרו הוא אינו עוסק בהמשגת קיימוּת באופן ישיר, אבל ניתוח המקרה אותו הוא מציג מסייע לגבש תובנות ביחס למקומה של קיימוּת כלכלית בפיתוח עירוני . במאמרו הוא מזכיר את דילמת התכנון העירוני, זו השואפת לשילוב היבטים כלכליים, תחבורתיים וסביבתיים, ומציע שיטה חדשה לעידוד עירוב פעילויות . זו מסווגת את המרחב העירוני לאזורים המאופיינים בפרופילים סביבתיים ותחבורתיים שונים, כאשר הפרופיל התחבורתי הוא פונקציה של נגישות לאזור . עקרון זה מומחש כאן על ידי הצגתה של תכנית-צל שנעשתה לאזור בקעה- תלפיות בירושלים, שבמסגרתה נערך מיפוי מפורט של כל הפעילויות באזור . השיטה החדשה הוצעה כאמצעי למסגור הדיון התכנוני סביב סוגיות של קיימוּת ופיתוח עירוני . ליה אטינגר בחרה להתייחס למושגים 'צדק' ו'קיימוּת' מנקודת מבט
|
|