|
|
עמוד:יד
י ד | ה מ ס ו ר ת ה פ ו ל י ט י ת ה י ה ו ד י ת לקבל את הגנת הקהילה וחוקיה ( לא משנה כיצד נוצרו ) . כאשר האימפריה הרומית הרחיבה את הזכאות לאזרחות רומית גם לבני העמים שנכבשו, הוענקו להם זכויות האזרח רק מן ההיבט השני . ועם זאת, זו הייתה גרסה פוליטית במובהק של השתייכות לקהילה, אולי פוליטית יותר מאשר אזרחות בעיר-מדינה יוונית, שכן היא הייתה נקייה מסממנים דתיים ואתניים : אנשים מכל הקבוצות יכלו להפוך לאזרחים רומים אם הסנאט הרומי העניק להם אזרחות . תהליך ההפיכה לאזרח, כמו מהותה של האזרחות עצמה, היו פוליטיים לחלוטין . כפי שנראה שוב ושוב בספר זה, בין היהודים נדונו שאלות של השתייכות במונחים דתיים, לעיתים במונחים אתניים, וכמעט אף פעם לא במונחים פוליטיים בלבד . עירוב של פוליטיקה, דת ושיוך אתני כלל וכלל אינם ייחודיים ליהודים, אבל העובדה שלא הייתה להם מדינה משלהם היא שהפכה עירוב זה למורכב במיוחד . ככלל, שאלות של השתייכות אינן מופיעות בטקסטים המקראיים אלא לאחר אובדן העצמאות המדינית . המקרא אינו מספר, למשל, מה הייתה המשמעות להיות נתין תחת שלטון דוד המלך, על אף שבסיפורים ההיסטוריים בספר שמואל ובספרי מלכים, כמו גם בטקסטים המשפטיים בתורה, קיימת הבחנה בין ישראל, לבין גרים תושבים ולבין זרים . הכלל בספר ויקרא הוא 'מִשְׁפַּט אֶחָּד יִהְיֶה לָּכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח [ כלומר יליד המקום ] יִהְיֶה, כִי אֲנִי ה' אֱלֹהֵּיכֶם' ( ויקרא כד, כב ) . ואולם, לא ידועים לנו מקרים שבהם כלל זה עמד למבחן או באיזו מידה הוא יושם . לאחר הגלות הראשונה בני העמים ש'הצטרפו' ליהודים בבבל נכנסו לקהילה שלחבריה לא הייתה ריבונות מדינית . באותו זמן ממש גורשו הנשים הזרות בידי עזרא מחיק הקהילה הנבנית והולכת בידי שבי ציון ביהודה ; את הנשים הזרות הללו היה בידם להכריח לעזוב את מקום היישוב שלהם . אף שחוקרים השוו בין נחמיה לבין העריצים היוונים בני זמנו, זהות נתיניו של נחמיה אינה ברורה, כמו גם עד היכן הגיעה סמכותו ובאיזו מידה ; שלטונו לא הוליד שום תמיכה בעריצות, אך גם לא ביקורת עליה . באופן כללי, דומה ששאלות של אזרחות ושוויון זכויות מדיני לא העסיקו את הכותבים המקראיים ; הטקסטים מזכירים מועצות ואספות, אבל אין דיון בשאלה מי זכאי להשמיע בהן את קולו או להשתתף בהצבעה . עם זאת, מאוחר יותר, ובמיוחד לאחר ייסוד ה'קהל' — קהילת גולים אוטונומית למחצה — החלו שאלות אלה להופיע בספרות השו"ת . הסמכויות הדתיות, המפרשות את הטקסטים הדתיים, הן שנדרשות לשאלות האלה, אף שבמהותן הן נותרו שאלות פוליטיות . מי רשאי להעיד בבית משפט ? למי נתונה רשות הדיבור באספה ? מי חייב בתשלום מס לקהילה ? אילו נזקקים זכאים לסיוע וסעד ? את מי יש חובה לפדות מן השבי ( ובאיזה סדר עדיפויות ) ? ממי גובים ריבית ? למעשה, כל השאלות האלה זהות לשאלה : עם מי יכולים בני הקהילה ובנותיה להתחתן ? ( ויש להדגיש שלא תמיד ניתנת עליהן תשובה אחת ) . התשובות עוסקות בעיקר בזהות אתנית, בייחוס משפחתי, באדיקות דתית ובאמונה . ההבדלים האנכיים והאופקיים בין יהודים קבעו את התפקיד שיכול אדם מסוים למלא בקהילות האוטונומיות בגלות, בדיוק כמו שקובעות הבחנות דומות במדינות ריבוניות וחילוניות . מאמציהם של אלה הניצבים בראש ההיררכיה להנציח את מעמדם
|
|