|
|
עמוד:12
12 המשמעות הסמלית של היין בתרבות היהודית תוחמת את הזמנים המיועדים לשתייה, בודקת את הכמויות הראויות ואת הקבוצות החברתיות שעמן אפשר לשתות . הצורך של התרבות היהודית לשוב ולטפל ביין, יחד עם התפקיד שממלא היין בטקסים, מלמדים כי היין בתרבות היהודית אינו רק משקה, אלא סמל בעייתי . מחקר זה מבקש לחשוף את המשמעות של הסמל "יין'' בתרבות היהודית, ולעמוד על הקשר בין משמעותו לבין דרך השימוש בו . הדיון בסוגיה זו ייערך מתוך ארבע נקודות מבט, הקשורות זו בזו : סקירת תהליך ייצור היין והשפעתו על השותה, תוך כדי אפיון א . חלק חשוב מהמרחב החווייתי הקשור ביין . בכוונתי להראות כי החוויה הקשורה הן בייצור היין והן בשתייתו מלוּוה בחוסר ודאות . הנובע מכך : אפיון הסמל "יין" כאמביוולנטי . ב . דיון בביטויים השונים שבהם משתקף אפיון זה במדרש ובהלכה . ג . בכוונתי להראות כי אפיון זה של היין הוא מרכזי הן במשמעות הסמנטית של היין כפי שהיא באה לידי ביטוי במדרש והן במשמעותו הפרגמטית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהלכות שעניינן יין ובהלכות ובמנהגים הכוללים שתיית יין . דרכי השפעתן של ההלכות הקשורות ביין על תולדות ישראל ד . במהלך הדורות . מנקודת מבט זו אסקור את הדיון המתמשך לאורך ההיסטוריה של הלכות עבודה זרה העוסקות ב"יין נסך" . סקירה זו תאפשר גם להראות כי היין כסמל מהווה מנגנון טרנספורמטיבי של יצירת גבולות . * ספר זה הוא רביעי ונוסף לטרילוגיה על טקסי היחיד במקורות חז"ל, בסידרת האנתרופולוגיה של התלמוד מאת ניסן רובין . הסידרה כוללת את הספרים : "ראשית החיים", "קץ החיים" ו"שמחת החיים" — כולם בספרית "הילל בן חיים" .
|
|