|
|
עמוד:49
גיליון ,86 ניסן תש“ף, אפריל 2020 49 מעללי המודיעין המצרי הכללי / חלק ב' ישראל . זאת, במיוחד כשהצבא המצרי עדיין לא סיים את פריסת מערכות ההגנה האווירית שלו, בשיאה של מלחמת ההתשה . בנוסף, מעשה כזה היה יכול להביא גם להסתבכות בין - לאומית של מצרים, בשל ההקשרים הבינלאומיים של הדוברה, בה היו מעורבות בריטניה, ארצות הברית, הולנד, ישראל ומדינה אפריקאית, שבמימיה הריבוניים עשוי היה להתבצע המבצע . למרות כל זאת, ההחלטה המצרית לפעול נגד הדוברה ולהשמידה הייתה נחרצת, יהיה המחיר אשר יהיה . התכנון וההכנות תכנון המבצע התנהל בסודיות מירבית, כאשר גורמי המודיעין אספו כל מידע על הדוברה ותנועותיה . ההערכה הייתה כי הדוברה תחצה את האוקיינוס האטלנטי ותקיף את יבשת אפריקה מדרום, בדרכה למפרץ סואץ . התכנון כלל חמש תוכניות, למקרה ותוכנית כלשהי תכשל : הראשונה - ביצוע חבלה בדוברה על ידי אנשי צפרדע, באמצעות מוקשים מיוחדים שפותחו על ידי חיל - הים המצרי, שבכל אחד מהם 16 ק”ג TNT ומרעומי השהייה . הכוונה הייתה להצמיד את המוקשים מתחת לדוברה, כדי לפוצצה . הייתה זו תוכנית פשוטה, והיא זו אשר בוצעה בסופו של דבר . התוכניות האחרות עסקו בעיקר בדרכי פעולה אחרות לביצוע המבצע, בין אם על ידי אנשי צפרדע, ובין אם באמצעות ירי מרנ”טים ,RPG על - ידי לוחמי קומנדו של חיל - הים שיפעלו מסירות גומי “זודיאק”, וגם תקיפתה על - ידי מטוסים מצריים, במידה והיא תצליח להגיע לים האדום . המודיעין הצבאי קיבל מידע על הדוברה מרשות הנפט המצרית, וגם ממומחה אמריקאי, שפעל בקהיר וסיפק את כל המידע הדרוש עליה, באמצעות מקורותיו, במדינות לאורך נתיב השיט כולל צילום שלה . המשוער שלה, ואנשיו הכינו זהויות חדשות וסיפורי כיסוי עבור הלוחמים לקראת המבצע . המרדף אחר הדוברה המשימה הראשונה הייתה להשיג מידע על מקומה המדויק של הדוברה . למצרים נודע כי הדוברה, שלא הייתה לה מערכת לתנועה עצמאית, נגררת על - ידי גוררת הולנדית . הם הניחו כי המסע יאובטח על ידי ישראל ( גורמי המוסד, על פי הבנתם, וחיל - הים הישראלי, בסיוע סוכנות הביון המרכזית האמריקאית, ה - CIA ) . כן גילו כי הדוברה אמורה לעגון באחד מנמלי אפריקה המערבית, כדי להצטייד בדלק עבור הגוררת . בעקבות מאמץ איסופי, גם נודע להם שהדוברה תגיע לדקאר, בירת סנגל שבמערב אפריקה בשעות אחר - הצהריים של ה - 12 בפברואר 1970 . נסים, שהיה אז בצרפת, הורה לצוות המבצע להגיע לדקאר . מאחר ולא הייתה אז טיסה ישירה בין קהיר לדקאר, נאלצו המצרים לטוס דרך אירופה, כשהם נושאים במזוודותיהם את המוקשים ואת כל הציוד הדרוש, כולל חליפות הצלילה של אנשי הצפרדע . המומחים הטכניים של המודיעין הכללי הכינו את המזוודות, כך שתוכנן לא יתגלה על ידי אמצעי הגילוי שפעלו בשדות התעופה בהם היו אמורים לעבור, וזאת על ידי הכנסת חומר מסוים לתוכן, שהיה אמור למנוע חשיפה . הנוהל שסוכם היה כמובן מסוכן מאוד מבחינת המצרים, שכן אירופה נמצאה אז תחת חששות כבדים מפני חטיפות מטוסים, וערבים נחשדו בכל שדות התעופה בהקשר זה . חשיפת אמצעים אלה ואת האנשים הנושאים אותם, הייתה עשויה להביא לכישלון המבצע כבר בשלב הזה . נסים הגיע לדקאר ב - 17 בפברואר, והחל לבדוק את המצב בשטח לקראת המבצע . צוות המבצע הגיע אחריו בשתי קבוצות נפרדות . האחת דרך פריז, והשנייה דרך ציריך ואקרה, בירת גאנה . קצין המודיעין הצבאי טס דרך אמסטרדם . נסים הציג עצמו כקבלן למיזמים הנדסיים, שבא לקראת הביצוע ערכו המצרים פעולת הסחה בשטח . נסים סיכם עם מספר דייגים מקומיים שיחגגו בחוף, במקום מרוחק מאזור הפעולה מימין לשמאל : עקיד ( אל"ם ) אנואר עטיה, לואא' ( אלוף ) מוחמד נסים, לואא' ( אלוף ) מחמוד פהמי, מפקד ח"י המצרי ונשיא מצרים גמאל עבד אל - נאצר . למעלה : מפת מסלול השיוט של הדוברה מקנדה למערב אפריקה . איש המודיעין הכללי, נסים, נפגש באבו - קיר עם צוות אנשי הצפרדע של חיל - הים המצרי, שנבחרו למבצע, והחלו לתכנן אותו לפרטיו, את אופן ביצוע החבלה, כמות חומר הנפץ הדרושה לכך, כמות המוקשים וכן מקומות הצמדתם ביעד . המודיעין הכללי עקב אחר תנועת הדוברה באוקיינוס
|
|