|
|
עמוד:14
ה נ ת ק ב י ן ח ק ר ה ל ש ו ן ל ח ק ר ה ס פ ר ו ת 14 Culler ין המסומנים במציאות קשר ( ) , גם אם אין ב 1986 Ronen סמנטית ( הטקסט הסיפורי מקושר אפוא לא רק באמצעות ההיגיון של המציאות ) . 1975 הריאלית, אלא באמצעות "הגיונן" של התבניות הלשוניות . חוקרי הלשון הניגשים לניתוח לשון הטקסט הספרותי מבודדיםרוב מבני ) אחד או - צורנירוב באופן שרירותי, פחות או יותר, יסוד מסוג ( - פי - על יסודות אחדים בטקסט, תוך התעלמות מזיקתם ליסודות אחרים בטקסט, ובדרך כלל במנותק מהאינפורמציה שבטקסט ( העלילה, הדמויות ועוד ) . הם צורניות, בהתעלם - ממיינים את היסודות הלשוניים לקטגוריות מבניות צורהסודות שווימהפונקציות של היסודות בטקסט . בדרך זו הם כורכים יחד י אך שוני פונקציה, ומצד שני, מפרידים באופן שרירותי בין יסודות שוני צורה אך בסיספריורי ולא על - פונקציה . ניתוח כזה, הנעשה על בסיס לשוני אשווי הוק, הוא למעשה רדוקציה של הטקסט לאוסף של יסודות - טקסטואלי אד לשוניים גרידא . יש להן סופית,'כותבה'ו'מכתיבה'נקבהלדוגמה, שתי צורות הבינוני ה, ועם זאת ברור לכל דובר כיום ששתי הצורות שונות זו Xוזמ נקבה זהה ( המייצגת כאן בינוני נקבה בבניין הפעיל בסופית'מכתיבה'בערכיותן הסגנונית . 'כותבה'ה ) היא חלק ממצאי היסודות המורגלים בעברית הסטנדרטית, בעוד Xש ה ) מסומנת כיסוד גבוה מבחינה סגנונית . X יתר הבניינים בסופית ( בינוני נקבה ב צורות שהן זהות מבחינת הקטגוריה הדקדוקית עשויות אפוא לשאת פונקציות שונות . דוגמאות נוספות : חוקר לשון עשוי למצוא שבטקסט מסוים שלטת דרך שלילה דקדוקית מסוימת, או שיש בטקסט אחוז מסוים של משפטים בסדר שם ) , VNוא ( ) ביחס לאחוז מסוים של משפטים בסדר פועל / שם NVםצע ( ם / פועלעצ שיש בטקסט אחוז מסוים של יסודות מלשון המקרא ביחס לאחוז מסוים של יסודות מתקופות לשון מאוחרות יותר . כאן ראוי לשאול כמה שאלות : האם המסקנות שיכול חוקר הלשון רק לטקסט שנבחר לבדיקה,להסיק על אופן השימוש ביסוד הנבדק תקפות כטקסט ייחודי השונה מטקסטים אחרים, או שהמסקנות תקפות גם לטקסטים אחרים באותה המערכת, או לטקסטים השייכים למערכות אחרות גם כן, ואולי לנוהגי הלשון הסטנדרטית בתקופה שבה נתחבר הטקסט ? האם המגמה שמצא לביטוי גם ביסודותהחוקר בטקסט באשר ליסודות הלשוניים שבדק באה
|
|