|
|
עמוד:8
8 מחקר מדיניות 148 | השתתפות האזרחים הערבים בבחירות לכנסת השמאל, גם אם חברי כנסת ערבים או מפלגה ערבית אינם משולבים בקואליציה ממשלתית . לתופעות של אדישות פוליטית והחרמה אידאולוגית יש אחיזה מסוימת בציבור הערבי, אולם ניתן להעריך כי משקלן הכולל אינו עולה על % 20 מציבור הבוחרים הערבי . מתברר שרוב הלא- מצביעים ( % 20 - % 30 ) נמנעים במודע ובמכוון מהשתתפות בבחירות . ההימנעות מהצבעה היא צעד טקטי שתכליתו להעביר מסר : האזרחים הערבים כמהים להשפעה פוליטית אך בנסיבות הקיימות לרבים מהם פשוט אין כתובת . עוד נמצא כי חוק הלאום שנחקק בקיץ 2018 אינו משפיע במישרין על שיקולי ההצבעה של הבוחר הערבי, אבל המאבק למען תיקון החוק ( או אף ביטולו ) נמצא על סדר היום הפוליטי של הציבור הערבי, לפחות בטווח הרחוק . האזרח הערבי מחפש את הקשר הישיר לשלטון ואת תחושת השייכות למדינה . על רקע זה ניתן להסביר את הכמיהה העזה לשותפות בממשלה, ואולם ראוי לשים לב כי שיתוף הפעולה של הציבור הערבי עם הממסד הישראלי משנה צורה : במקום להצביע למפלגות יהודיות כמו בעבר, כיום הציבור הערבי מצביע בעיקר למפלגות ערביות . הוא מצפה מהן למצות את כל האפשרויות לשיתוף פעולה פוליטי עם הממסד כדי לממש את מלוא פוטנציאל ההשפעה הפוליטית שלו . היכן נמצא המפתח להגדלת שיעור ההשתתפות של האזרחים הערבים בבחירות לכנסת בעתיד ? מן המחקר שלפנינו קמים ועולים שני תחומים שבהם נדרש שינוי . האחד קשור למערכת הפוליטית הערבית עצמה, והשני קשור למערכת הפוליטית הישראלית הכללית . המערכת הפוליטית הערבית צריכה להעביר מסר של אפקטיביות לאזרח הערבי . רבות תלוי באופן תפקודה של הרשימה המשותפת בכנסת . אם ישכילו חברי הרשימה לפעול בצורה מתואמת יותר מבעבר, ואם יעבירו לאזרח הערבי את המסר שיש תוחלת לבחירתו בהם ושחברי הרשימה המשותפת מוכנים לשתף פעולה עם הממסד הישראלי ועם מפלגות השלטון היהודיות כדי לטפל בבעיות הבוערות המעסיקות את הציבור הערבי, כי אז יגדל האמון הציבורי ברשימה המשותפת, ושיעור ההצבעה במערכות הבחירות הבאות עשוי לעלות בהדרגה .
|
|