|
|
עמוד:11
פתחי דברים 11 ייחודית משל עצמם בשפה האנגלית או הצרפתית, כן גם חלקים מקרב האינטליגנצייה היהודית הסובייטית יוצרים תרבות לאומית ייחודית בשפת הרוב . עוד לפני פריחת השיח הפוסט-קולוניאלי והשפעתו על חקר ההיסטוריה היהודית היטיב אטינגר להבחין ברלוונטיות של ההשוואות בין מצב היהודים הפוסט-אמנציפטוריים במזרח אירופה לחווייתם הפוסט-קולוניאלית של צאצאי ילידי המושבות שמעבר לים . אלו ואלו עברו אקולטורציה לתוך תרבותו של השליט הקולוניאלי בלי לזנוח את זהותם הייחודית הקולקטיבית, אלא, אדרבה, תוך אישושה המחודש של זהות זו כמכלול תודעתי מורכב שבו כרוכות יחדיו תפיסת האני הקיבוצי הפרטיקולרי היהודי, ההודי או הערבי-המגרבי, וכן זיקות פנימיות עמוקות לתרבות ההגמונית – הרוסית, הבריטית או הצרפתית בהתאמה . ילידים ? אך ילידים של איזו ארץ ? אם נהיה עקביים עם ההקבלות הללו של אטינגר בין יהודי סובייטי דובר רוסית במוסקבה להודי בריטי דובר אנגלית בלונדון, נהיה מוכרחים להודות כי בעיניו של אטינגר ה"הודו" של יהודי ברית המועצות – קרי מולדת האבות של היהודים הרוסים הסובייטים – הייתה פולין ולאחר מכן תחום המושב המזרח- אירופי ברוסיה הצארית . הרי ככל הידוע לא את ארץ ישראל כבשה האימפריה הרוסית בשעה שפגשה בהמוני היהודים, כי אם את חלקה הגדול של מלכות פולין-ליטא . הייתכן שהיסטוריון ציוני מובהק, שעל פי הדימוי השכיח של ההיסטוריוגרפיה היהודית הממסדית בישראל, שבו מחזיקים תדיר הן אוהדיה והן מתנגדיה, אמור לראות בארצות הפזורה של היהודים ארצות נכר ורק בארץ ישראל את ארץ המולדת, יעז לקרוא לאוקראינה, לליטא ולרוסיה הלבנה ארצות המולדת של יהודי האימפריה הרוסית והסובייטית באותו המובן שבו הודו היא מולדתם של יוצאי הודו באנגליה ? מתברר שאכן כן . שהרי אטינגר עצמו, באחד ממשפטי הפתיחה שלו בשיעור הראשון של הקורס לתואר שני בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בנושא "הקיבוץ היהודי ברוסיה הצארית במחצית השנייה של המאה הי"ט ובראשית המאה הכ'" ( שהעביר ב- 8 בנובמבר 1970 ) , אמר כך : "רוסיה היא ש'באה' אל היהודים [ עם חלוקות פולין ] ולא היהודים באו לרוסיה" . לשון אחר : בזמן סיפוח שטחי פולין לאימפריה הרוסית בסוף המאה השמונה עשרה היו היהודים המקומיים, על פי אטינגר, בבחינת ילידי המקום, ולעובדה זו נודעה בעיניו חשיבות מובהקת להוראתן ולהבנתן של תולדות עם ישראל במזרח אירופה . את הדברים הללו של שמואל אטינגר באותו שיעור בנובמבר 1970 רשם במחברת הרשימות שלו התלמיד ישראל ברטל . לאחר מכן ציטט אותם בהרצאה לזכר אטינגר, שאותה נשא באזכרה מטעם החברה ההיסטורית הישראלית ומרכז זלמן שזר ביום
|
|