|
|
עמוד:32
32 שזיהינו כיוצרים חוויית נוחות לכולנו, בני האדם, ללא קשר למוצא התרבותי או למקום שאנו משתייכים אליו . ההסבר לכך דומה לטענתו של הבלשן נועם חומסקי . לדבריו, יש חלק מבני המשותף לכלל השפות המדוברות . חומסקי מכנה את החלק הזה “שפת השפות“ או “הדפוסים המוטבעים“ . דפוסים מוטבעים אלו משקפים לטענתו משהו בסיסי מאוד הטבוע מלכתחילה במוחנו, ומכאן שהוא משותף לכולנו . זהו גם ההסבר לכך שילדים לומדים בקלות שפה הזרה לארץ או לתרבות מוצאם . כך גם במרחב הפיזי יש דפוסים שהם ראי לתבנית המובנית במוחנו מלכתחילה, וזוהי הסיבה לתחושה הדומה שחשים בני אדם שונים בסביבה פיזית אחת . השלב הראשון בתהליך התכנון הוא בחירת הדפוסים המתאימים לפרויקט שבתכנון . כמה מהם נובעים מתכניו הספציפיים של הבניין ומהמציאות של המקום ( פיזית- חברתית-תרבותית ) , ולפיכך הם משתנים ממקום למקום ומבניין לבניין . כמה מהם נובעים מהצרכים הבסיסיים המשותפים לכולנו כבני אדם בכל מקום, בכל בניין ובכל תרבות, ולפיכך אינם משתנים . לדוגמה בן אדם צריך, למען בריאות הגוף והנפש, אור יום טבעי בבניין בכל מקום : במרכז קשישים או בגן ילדים, בהודו או בישראל . שפת הדפוסים היא שפה גנרטיבית, שההייררכיה והקשרים הפנימיים בין הדפוסים המרכיבים אותה נובעים מחוקי השפה עצמה, לכן ברגע שקבעתי את רשימת הדפוסים המתאימים לבניין מסוים או לרחוב או לשכונה או לעיר, הבטחתי - כמו בכל מערכת אורגנית - לא רק את תפקודו התקין של התא עצמו, במקרה זה הדפוס הפרטני, אלא גם את הקשר התפקודי שלו לאורגניזם כולו, במקרה זה הבניין . מערכת הקשרים המובנית והאורגנית בין הדפוסים השונים בשפה מגדירה את מערכת הקשרים בין המרכיבים השונים של הבניין . הסדר הכרונולוגי של תהליך התכנון - יישום דפוסי התכנון בשטח - נקבע על פי חוקי התחביר של שפת הדפוסים עצמה, בדיוק כמו בשפת הדיבור, שסדר המילים בה ( התחביר ) קובע את משמעות המשפט .
|
פורטוגלי, נילי
|