אבני דרך ביוגרפיות והרקע לצמיחתה של התפיסה ההוליסטית

עמוד:19

19 ככל שהתקדמתי בדרכים אלו במחיצתם של מי שהאירו והעירו את פני, ובעודי מטפסת בכביש המתפתל לפסגת אותה הדרך ( תרתי משמע ) העולה לדהרמסלה, שבסופו ראיתי את מקדשו וביתו של הדלאי למה, חשבתי על אותה הדרך שאני עולה בה לצפת מאז היותי ילדה קטנה והבנתי שבמסע הלימוד הזה כבר הייתי, לתובנות האלו כבר נחשפתי ואת התשובות לשאלות אלו כבר קיבלתי . שם בימי ילדותי אצל סבתא רבקה ( ברנזון ) במלון “תל אביב“, שהקימה במבנה אבן קטן בקצה סמטה בעיר העתיקה של צפת, שם גם היה ביתה יחד עם משפחתה המורחבת עד ליום מותה . זאת היתה ההתנסות החווייתית שהשפיעה יותר מכול על ראייתי ועל תפיסתי כיוצרת איך מקום צריך “להרגיש“, מה זה מבנה שיש בו נשמה ומהו מקום ש“מרגישים בו בבית“ . את התובנה מהי אמנות העשייה ( The art of making ) שבכוחה ליצור מקומות שנרגיש בהם “בבית“, את הלוך הרוח ( State of mind ) הדרוש ליוצר המציב בחזית סדר יומו את החוויה האנושית של המשתמש שיוצרים עבורו, כבר למדתי מסבתא רבקה בדרך עבודתה במטבח שלה במלון . את טיבם של הפשטות ( להבדיל מפשטנות ) , של הבהירות ושל הטוהר למדתי מהמראות שחוויתי בצפת : מלראות את סבתא מסיידת את קירות הסמטה בכניסה למלון בפסח בתכלת, משורת החדרים מסביב לחצר המרוצפת אבן, ששם גרו יחד האורחים ובני המשפחה, h חנוכיית רחוב, צפת מבנה צלב לתפילה על אם הדרך, כרתים, יוון . סבתא רבקה במטבח, מלון "תל אביב", צפת ( מתוך סרט בבימויה של נילי פורטוגלי ) . h הכניסה למלון "תל אביב", סמטת רדב"ז, צפת . f סבתא רבקה מסיידת את קירות הסמטה בתכלת ( מתוך סרט בבימויה של נילי פורטוגלי ) . f חצר פנימית, מלון "תל אביב", צפת .

פורטוגלי, נילי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר