ההגמוניה הספרותית ושלילת הגלות

עמוד:14

14 ׀ מבוא שקד אמנם לא ניסה לפתח מבחינה תאורטית את הטיעון שעלילת-העל הציונית היתה דגם ספרותי שאִפשר מרחב של התנגדויות וייצוגים אלטרנטיביים, אבל אנחנו נוכל להסתייע במושג "הגמוניה" כדי להבהיר דגם ספרותי זה ואת חשיבותו לענייננו . המושג הגמוניה זכה לדיון תאורטי, תחילה אצל אנטוניו גרמשי ( 2004 ) ואחר כך אצל תאורטיקנים כמו ריימונד ויליאמס ( Williams 114 - 108 : 1977 ) וסטיוארט הול ( 1996 Hall ) . בראשיתו שימש להסביר מדוע בארצות המערב אין השליטה הפוליטית מבוססת על כפייה, אף שלעתים קרובות היא משרתת אינטרסים מצומצמים ולא את טובת הכלל, ולהראות שהתבססותם של רעיונות ואידאולוגיות במרחב השיח הציבורי היא שגורמת לאזרחים לשתף פעולה עם השלטון מתוך הכרה ורצון . ההגמוניה נחשבה אפוא לסוג של שליטה ששואבת את כוחה מפופולריות ומהסכמה נרחבת ( 424 : 1996 Hall ) . כעבור זמן החלו לדון במושג ההגמוניה גם בהקשרים שחרגו מהמרחב הפוליטי המצומצם והתמקדו ביחסי כוח פנים-תרבותיים . השאלות העקרוניות שהנחו את הדיונים התאורטיים בנושא זה היו כיצד נוצרת הגמוניה בתחומיה השונים של התרבות וכיצד היא משתנה מתקופה לתקופה ; באיזו מידה ההגמוניה הטרוגנית ובאיזו מידה היא מחייבת אחידות ; מהם גבולות השיח ההגמוני ומה קיים מעבר לגבולות אלו ; מהי הדינמיקה המאפשרת למוצרי תרבות להיכנס או לצאת מתחומיה של ההגמוניה ; וכדומה . ויליאמס ( 1977 Williams ) הזהיר מפני עיוות הממד הדינמי וההטרוגני של מושג ההגמוניה, כלומר מפני הנטייה לעשות את ההגמוניה מוחלטת, אחידה, סטטית ומופשטת יותר מכפי שהיא במציאות . כל ניסיון לבודד או להגדיר את "העקרונות המארגנים" שלה או את "מאפייניה ההכרחיים" עלול לדבריו להביא לידי הפשטה ומכאן לטוטליזציה ; ואותן בעיות שנוגעות למציאות של שליטה או של כפיפות ולהשפעתן על הייצוג עלולות לקבל פירוש מסולף . הגמוניה היא תמיד תהליך, מערך של התנסויות, יחסים ופעולות שכפוף ללחצים ולסייגים ספציפיים ומשתנים . לפיכך קיומה של ההגמוניה אינו סטטי — לעולם עליה להתחדש, להתפתח, להתגונן ולהשתנות . היא גם מתמודדת לאורך זמן עם מיני מגבלות ועם שינויים היסטוריים-חברתיים וכלכליים שמאתגרים אותה מבחוץ ומבפנים גם יחד . כל שלטון הגמוני חייב להיות דרוך ולהגיב לאלטרנטיבות או לניסיונות להתנגד לו, לערער אותו או לסכן אותו . בכל תהליך תרבותי שותפים אפוא בהכרח מי שמצויים בדרך זו או אחרת מחוץ להגמוניה מסוימת או בשוליה .

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר