|
|
עמוד:10
מדריך לאינקוויזיטור 10 על נכונותו לחזור לאמונה האורתודוקסית, כשנשאל אם הוא מאמין ש'השלמים' הקתרים הם אנשים טובים, השיב שהוא מפקפק בדבר, משום שהם עוברים ממקום למקום בלילה וכל דבריהם ומעשיהם בסתר ) . 2 ככלל התקיים שיתוף פעולה בין בתי הדין של האינקוויזיציה ובין הרשויות החילוניות, ושכרם של האינקוויזיטורים שולם מקופת המלך . בטולוז, הרוזנות שבה שימש ברנאר גי אינקוויזיטור, הרוזן ריימונד ה- ,7 האחרון בשושלתו ( 1227 - 1249 ) , שיתף פעולה עם האינקוויזיטורים פחות מאהבתו אותם ואת המלך לואי ה- ,9 שאישר את כניסתם לדרום צרפת, ויותר מתוך תקווה ( שלא התממשה ) כי דיכוי המינים יחזק את סמכותו בשטח הרוזנות שעוד נותר בידו אחרי מסע הצלב אלביגנזי השני ( 1226 ) . מדי פעם היו ניסיונות של אפיפיורים, יש אשר הסתיימו בהצלחה ויש שלא, לרסן אינקוויזיטורים שהרחיקו לכת באי התחשבותם במגבלות החוקיות שחלו עליהם, ויש אשר אף שינו תקנות . אפיפיורים דרשו שיתוף פעולה מסוים בין האינקוויזיטורים להגמוני הדיוקֵסיות . אמנם המשפטים נערכו בנוכחות נציגי הכמורה הסקולרית, נזירים, משפטנים ו'אנשים הגונים' מקרב החילונים, אבל אינקוויזיטורים התנגדו להרחבת הפיקוח או אף לשיתוף פעולה נוסף עמם . האפיפיור בוניפציוס ה- 8 ( 1294 - 1303 ) קבע שיש להסתיר את שם המלשין מהנאשם רק במקרה שהדבר עלול להעמידו בסכנה, ואף על פי כן האינקוויזיטורים שעודדו את המלשינות הוסיפו להסתיר את שם המלשין . על נאשם שהודה, התכחש למינותו והביע נכונות לחזור לאמונת האמת של הכנסייה הקתולית הוטלה כפרה – שכן כל העונשים שהוטלו לא נחשבו לעונש כי אם לאמצעי כפרה, להוציא את המסירה לידי הזרוע החילונית להעלאה על המוקד, שנגזרה על העומדים במריים . אמצעי הכפרה הקשים היו מאסר בכלא צר, מעין צינוק, או כשהאסיר כבול בשלשלאות לרגליו או לקיר תאו . למותר לומר שרבים 2 Pales - Gobilliard ( ed . , trad . ) , 1984, L’inquisiteur Geoffroy d’Ablis, p . 174 ; יש לציין שחלק נכבד משיטותיהם של האינקוויזיטורים מקורן בחוק הרומי .
|
|