|
|
עמוד:14
14 | מבוא מתמקד בראש ובראשונה בתרומה למחשבה הדתית המודרנית אלא בהבנת הדינמיקה הרעיונית של התנועה . האמת ניתנת להיאמר : ניתוח המקורות ההגותיים והפובליציסטיים של הציונות הדתית מלמד כי התנועה בחרה להתמודד עם המודרנה קודם כול בהתבוססות בביצה המטפיזית . ההתמודדות עם המצבים המשתנים נעשתה בהדגשת אלמנטים רעיוניים מופשטים ומתוך מתן פרשנות תאולוגית מופשטת לאירועי ההווה ( שלבי הגאולה ) . הרי על כך זעק פרופ' ישעיהו ליבוביץ ( לפחות בעקיפין ) השכם והערב : במקום להיערך היערכות הלכתית - מעשית למצב המודרני בחרה הציונות הדתית להשתקע ברמה המופשטת — ניסוח מחודש של האימננטיות האלוהית והתרפקות על ההתממשות המשיחית . לפיכך כאשר אנו נדרשים לשרטט את קווי היסוד של התודעה הציונית הדתית שומה עלינו להשתמש במלוא מבטאיה של התנועה, החל בהגות השיטתית והעקיבה וכלה בפובליציסטיקה תלוית ההקשר, המשתנֶה חדשים לבקרים . בחיבור זה אבקש לחשוף את אשיות התודעה הציונית הדתית בעבר, בהווה ובעתיד . עתיד ועבר בשיח הציוני הדתי על עקרונות התנועה, שיח ער המתקיים זה שלושים שנה, רווחת הנטייה להתעלם משורשיה ההיסטוריים הנרחבים . ככל שהשיח נדרש לעבר, הוא מתמקד בדמויות סמכותיות מסוימות . כך רבים מאנשי העולם הרבני בציונות הדתית מתמקדים בדמותו הסמכותית של הראי"ה, ומנגד תנועות המרכז מעמידות דמויות כמו הרב חיים הירשנזון והרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק . כמו כן מתגלעים מאבקים פרשניים בשאלת המסרים העולים מן הטקסטים של הדמויות הסמכותיות . ההחמצה של נטייה זו בשיח הציוני הדתי כפולה : ראשית, המצע ההיסטורי - האידאולוגי הוא פרי אקלים תרבותי ורוחני הנבנה משכבות חברתיות שונות ( רבנים, פקידים, אנשי ההתיישבות ועוד ) ; שנית, השיח בהווה מושתת ביודעין או שלא ביודעין על הדיונים ההיסטוריים . התודעה הציונית הדתית הושפעה מן האירועים ההיסטוריים העוקבים שהתרחשו בתקופות הזמן השונות ( למשל קריסת השלטון העות'מאני, מלחמות העולם, השואה, כינון המדינה, מערכות ישראל, ההתיישבות ביש"ע ) . על כן בחינת רכיביה מחייבת ראייה פנורמית והכרת המסד ההיסטורי שבו התרקמה . תרומתו הראשונית של חיבור זה מתמקדת בניתוב השיח על הציונות הדתית לעיסוק בהיבטיה ההיסטוריים והאינפורמטיביים, שהרי המהלך הפנומנולוגי מושרש בתולדות התנועה ובמהלכיה . חקר הציונות הדתית בשנים האחרונות התרחב לא רק מבחינה כמותית אלא גם
|
|