|
|
עמוד:14
ה ק ד מ ה 14 מסכת נזיר מסורות תנאיות אחרות שונות במידת מה . בתוספתא מסופר על החסידים הראשונים : "שחסידין הראשונים היו מתנדבין נזירות שאין המקום מספיק להביא שגגה על ידיהן היו מתנדבין נזירות בשביל שיביאו קרבן" ( נדרים פ"א ה"א ) . יש בכך הסבר כיצד ניתן להביא קרבן חטאת . זאת מתוך ההנחה שאין להביא חטאת ללא חטא מוגדר . שכן החסידים אינם חוטאים ומנועים עקב כך מהבאת קרבן חטאת . אין כאן חטא, אלא מצווה, והחסידים רוצים היו להביא קרבן חובה . אין בספרות התנאית ביטוי לעמדה המנוגדת המיוחסת לשמעון הצדיק ולרבי שמעון . רבי שמעון סבור שהנזיר הוא חוטא, ועל כן לא ייתכן שחסידים שרצו להביא חטאת נדר בנזיר, כפי שאומר אביי בסוגיה : "אמר אביי : שמעון הצדיק ורבי שמעון ור' אלעזר הקפר, כולן שיטה אחת הן דנזיר חוטא הוי" . ומשמע שרבי יהודה האומר "חסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת, לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידיהם, מה היו עושין ? עומדין ומתנדבין נזירות למקום, כדי שיתחייב קרבן חטאת למקום" סבור שהנזיר אינו נקרא חוטא . עם זאת רבי אליעזר טוען : "מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה, והיא נקראת אשם חסידים . אמרו עליו על בבא בן בוטי שהיה מתנדב אשם תלוי 12 אמר המעון הזה אלו היו מניחים בכל יום חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד, לי הייתי מביא אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק" ( כריתות פ"ו מ"ג ) . אשם תלוי מביאים על חטא בספק . המחלוקת בין רבי אליעזר לתלמיד תלמידו ( רבי שמעון ) , היא האם רשאי אדם להביא אשם תלוי, גם ללא ספק מוגדר ( רבי אליעזר ) , או שהוא רשאי רק אם נוצר ספק של ממש . בבא בן בוטי ( בוטא ) מהלך בשיטת רבי אליעזר . במשנה עצמה מובא משפט סתום : "כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה, כנדרי כשרים לא אמר כלום" ( נדרים פ"א מ"א ) . כפי שראינו בפירושנו למשנה זו ובציטוט הירושלמי לעיל הרי התלמוד הבין שאם אמר "כנדרי רשעים" זהו נדר תקף, משום שמי שנודר או נוזר ( או נשבע ) הוא רשע . פירוש כזה מביע הסתייגות תנאית ברורה מנדרים ומנזירות . ברם, בדיוננו גם הצענו פירוש אחר . אפשר שהאמוראים רצו לתלות במשנה התנגדות לנדרים, כולל לנזירות . ברם, המשנה עצמה איננה מבטאת התנגדות כזאת . כפי שראינו במבוא לנדרים תנאים ואמוראים הסתייגו נחרצות מנדרים, ובעיקר מנדרי שכנים שהם נדרי הבל . אין להסיק מכאן שהתנגדו גם לנזירות, וכפי 12 בבא בן בוטא נהג לפי העמדה שיום הכיפורים מכפר על כל החטאים, ראו דיוננו ביומא פ"ח מ"ח . לדמותו של חכם קדמון זה וזיקתו המיוחדת למקדש ולהבאת הקרבנות ראו פירושנו לחגיגה פ"ב מ"ב . החסידים הנזכרים הם בני קבוצת החסידים שהיו שכבה מובדלת מחכמים בשולי בית המדרש או מחוצה לו, ראו ספראי, אנשי מעשה .
|
|